Point d'âge  
 à qui appartiennent les souvenirs   
 de nous inspirer   
 d'actes lourds de sens   
 cérémonieux même,   
 images révélatrices   
 d'une force vitale   
 de corps et d'âme   
 partisane. 
    
 Point de mariage   
 forteresse poreuse   
 bourrée de possessions communes   
 en menace   
 sans réel danger   
 par peur de la rupture   
 épouser la forme jeune et souriante   
 en solitude aboutie   
 sans que visage surgisse.   

   
  514

 Point d'âge  
 à qui appartiennent les souvenirs   
 de nous inspirer   
 d'actes lourds de sens   
 cérémonieux même,   
 images révélatrices   
 d'une force vitale   
 de corps et d'âme   
 partisane.  
   
 Point de mariage   
 forteresse poreuse   
 bourrée de possessions communes   
 en menace   
 sans réel danger   
 par peur de la rupture   
 épouser la forme jeune et souriante   
 en solitude aboutie   
 sans que visage paraisse.    

  
  515

   D'une patte réjouie   
 en élégante compagnie   
 elle avançait sur le chemin montant   
 de sable et de graviers grinçants. 
      
 Il fallait passer par là   
 sans se couvrir de faux-fuyants   
 d'adorables rouflaquettes   
 de queues de pie   
 d'enflures démonstratives   
 ni de bastonnades à l'égard de l'ego.  
    
 Je suis   
 donc j'avance   
 sans que le reflet ne m'étrangle   
 j'organise le camp de base   
 j'équarris les angles de la permissivité   
 je crée.  
    
 Pas de mentalisme   
 l'action livre ses horizons   
 l'œuvre éclot   
 la confiance est là   
 pleine de coquelicots   
 en corbeille pleine   
 d'une réciprocité l'autre   
 aux confins d'une réalité ordinaire et non-ordinaire.  
  
 
  511

   Sur le pont les trains passent   
 vibrants et colorés   
 grappes de souvenirs   
 à la gorge arrachées   
 orgueil remisé   
 l'air vibre du rauque des crapauds   
 les chapeaux tombent   
 les cheveux se dressent   
 un bouquet de fleurs des champs   
 une senteur de foin   
 une éclaircie entre nuages   
 le temps est en plein emploi de lumière.     
 
 Frappe de la mailloche   
 le cuir du tambour   
 le son court   
 ridules de la rivière   
 les cloches à la volée   
 entrent au temple   
 les officiants de l'acte   
 gravissent le mont des muses   
 sous le chant psalmodié  
 des guerriers de l'oubli.  

    
  512

  


 צעד אחר צעד,   
 מטיול לטיול,   
 en l'arène d'un cirque   
 où la roue tourne    
 la rumeur soulève les rideaux de velours.   
  
 כניסה צבעונית,   
 ברנום רועש,   
 העלה אבק   
 של תהלוכת החיות   
 les passions de l'âme   
 מורם לפסגות המקדשים   
 démantèlent   
 la lente construction de la raison.  
      
 של דם וצבעים,   
 les cris furieux des Erinyes   
 הרסו את נופי הילדות ;  
 שפתי החמר של מעיינות    
 פינו את הדרך   
 עם חרירי מלט,   
 אבן ההגנות נתלשה החוצה,   
 המשוכות נכרתו,   
 מילא תעלות,   
 שועל הכסף   
 ne trouvera plus le centre des offices, 
 רוח רעה מניפה את גושי האדמה   
 לכיוון טרסות האבן היבשות,   
 עץ אפר ישן לוחש לנטיותיו האחרונות.     

 הלילה משתולל,   
 יוני נשמה   
 תלויים   
 הפרות של מצב האדם ;  
 שקרים פופוליסטיים   
 להחליף את שיר המשוררים,   
 עקבותיהם של מנועי מלחמה   
 עקוב אחר נעלי הברזל של השעירים,   
 השמיים מתקדרים,   
 אפילו העצים שפסלו ברוח המערב   
 לשכב בסערה. 
    
 האוויר מלוכלך,   
 מול חומת היללה   
 les papiers de l'envie   
 מקומט ומאולץ   
 במפרקי האבנים   
 מכוסה בחזזיות   
 להפוך לבשר מתנשף   
 של צימצום אקראי.   
   
 ידיים כחושות,   
 לצאת מהכיסים כדי להתאים   
 לגרד את השכחה ;   
 גלגול עיניים   
 לחתוך את ערכי הרוח,   
 crème sulfureuse   
 maquillée d'un sourire de clown,  
 nos errances dernières sont à portée des crocs.  
   
 הזעם משתלט   
 בלילה,   
 בשקט,   
 enlaidie par les passions de l'âme   
 מריבות ושנאות ;   
 מנומר בהרמה   
 יבול חדש,      
 annonciatrices des renaissances à venir.  
    
 יש עשבי תיבול רשמיים   
 מאלו של האביב,   
 עשבי תיבול קולגיאליים    
 של נשיקת אוהבים    
 מְפוּזָר    
 בחיפוש אחר המהפך הגדול,   
 חתיכת לחם   
 בתחתית התיק,  
 l'eau dans le creux de la main. 
    
 Nous entendrons le son des ricochets,    
 חלוקי נחל שנזרקו על הנהר,   
 נגיש למבקשי מקלט,   
 en sortie d'exil.  
   
  513    
 
 
 
 
 
 

   Au profond du lac   
 le noir   
 l'intime   
 l'appel du mystère.      

 Habituée des berges   
 la roseraie   
 clapote d'aise   
 résistant d'aller plus avant   
 au large des sources   
 que le vent suscite   
 étrangement libre   
 devant la bête   
 aux lampées déraisonnables   
 creusant   
 mandibules sèches   
 la cupule où broyer nos émotions.  

    
  510

   Du dextre au senestre   
 l'essuie-glace du regard   
 écarte le visible de l'invisible   
 sous le frisson de l'ecir.  
    
 De potelés nuages ponctuent   
 de leurs sourires lippus   
 la pensée des clarines   
 que l'écho accastille.    
  
 Monte enturbanné   
 d'effluves lacustres   
 le hasard vrai   
 de notre origine.  

    
  509