Essenceשיטוט קסוםמתי צומת הדרכיםאש לוהטתאתה נועל את הנעליים שלךותחב את החולצהבלי להגיד את זהכאב חד בבטןאתה מחפש צלאתה השמש ברחוקותשים את היד שלךעל הקורה הראשיתsans que les cieux pâtissentעצמות לחיים אדומותלעבור דרך החלוןמעצורים מיושניםחגורה של אורבתענית להיותאתה לוקח את הגלde plein fouetלא לסגת מכלוםla gorge nueתאר לעצמך שאני אוהב אותךולהיראות טוביושבים במושב הגבוהעץ הליים מרשרש דבוריםהכלב רץ מתחת לסוכתולהעלות את האבק ברוך הבאולשתוקנשרף עם גפרורהעוף של הנפשלחיוך עם שפתיים לחותלהתעוררות של נשמות חופשיותהמחשבה שלווהללוש את הזיכרונות שלךpar une déglutition activeנשאר טעם הדם בידיים רועדותבעלות השחראתה תראה את הפתיחהמהדורה מאטרמלא בגליותיובעקום הכתףשחררה
לסיב הסודיהתחבושת הדיסקרטיתכפתור רק כפתור צהוב קטןלהתיר את המושב הגוף החכם שלךאלף חוריםêtre de garde et d'estocאתה בן המילניוםכרי דשא הריםתהיה הכפפה הכחולהשל השלט המסתוריפועל מגולםque le doute anticipeהחיים שליהחיים הענקיים שליעם vermeil angelusעם חתך עמוקלפרוק הו רוח גדולהנשימה ללא עייפותles girouettes crient613
Point d'âge à qui appartiennent les souvenirs de nous inspirer d'actes lourds de sens cérémonieux même, images révélatrices d'une force vitale de corps et d'âme partisane. Point de mariage forteresse poreuse bourrée de possessions communes en menace sans réel danger par peur de la rupture épouser la forme jeune et souriante en solitude aboutie sans que visage surgisse.
Point d'âgeà qui appartiennent les souvenirsde nous inspirerd'actes lourds de senscérémonieux même, images révélatricesd'une force vitalede corps et d'âmepartisane. Point de mariageforteresse poreusebourrée de possessions communesen menacesans réel dangerpar peur de la ruptureépouser la forme jeune et sourianteen solitude aboutiesans que visage paraisse. 515
D'une patte réjouie en élégante compagnie elle avançait sur le chemin montant de sable et de graviers grinçants. Il fallait passer par là sans se couvrir de faux-fuyants d'adorables rouflaquettes de queues de pie d'enflures démonstratives ni de bastonnades à l'égard de l'ego. Je suis donc j'avance sans que le reflet ne m'étrangle j'organise le camp de base j'équarris les angles de la permissivité je crée. Pas de mentalisme l'action livre ses horizons l'œuvre éclot la confiance est là pleine de coquelicots en corbeille pleine d'une réciprocité l'autre aux confins d'une réalité ordinaire et non-ordinaire. 511
Sur le pont les trains passent vibrants et colorés grappes de souvenirs à la gorge arrachées orgueil remisé l'air vibre du rauque des crapauds les chapeaux tombent les cheveux se dressent un bouquet de fleurs des champs une senteur de foin une éclaircie entre nuages le temps est en plein emploi de lumière. Frappe de la mailloche le cuir du tambour le son court ridules de la rivière les cloches à la volée entrent au temple les officiants de l'acte gravissent le mont des muses sous le chant psalmodié des guerriers de l'oubli.
צעד אחר צעד, מטיול לטיול, en l'arène d'un cirque où la roue tourne la rumeur soulève les rideaux de velours. כניסה צבעונית, ברנום רועש, העלה אבק של תהלוכת החיות les passions de l'âme מורם לפסגות המקדשים démantèlent la lente construction de la raison. של דם וצבעים, les cris furieux des Erinyes הרסו את נופי הילדות ; שפתי החמר של מעיינות פינו את הדרך עם חרירי מלט, אבן ההגנות נתלשה החוצה, המשוכות נכרתו, מילא תעלות, שועל הכסף ne trouvera plus le centre des offices, רוח רעה מניפה את גושי האדמה לכיוון טרסות האבן היבשות, עץ אפר ישן לוחש לנטיותיו האחרונות.
הלילה משתולל, יוני נשמה תלויים הפרות של מצב האדם ; שקרים פופוליסטיים להחליף את שיר המשוררים, עקבותיהם של מנועי מלחמה עקוב אחר נעלי הברזל של השעירים, השמיים מתקדרים, אפילו העצים שפסלו ברוח המערב לשכב בסערה. האוויר מלוכלך, מול חומת היללה les papiers de l'envie מקומט ומאולץ במפרקי האבנים מכוסה בחזזיות להפוך לבשר מתנשף של צימצום אקראי. ידיים כחושות, לצאת מהכיסים כדי להתאים לגרד את השכחה ; גלגול עיניים לחתוך את ערכי הרוח, crème sulfureuse maquillée d'un sourire de clown, nos errances dernières sont à portée des crocs. הזעם משתלט בלילה, בשקט, enlaidie par les passions de l'âme מריבות ושנאות ; מנומר בהרמה יבול חדש, annonciatrices des renaissances à venir. יש עשבי תיבול רשמיים מאלו של האביב, עשבי תיבול קולגיאליים של נשיקת אוהבים מְפוּזָר בחיפוש אחר המהפך הגדול, חתיכת לחם בתחתית התיק, l'eau dans le creux de la main. Nous entendrons le son des ricochets, חלוקי נחל שנזרקו על הנהר, נגיש למבקשי מקלט, en sortie d'exil. 513
Au profond du lac le noir l'intime l'appel du mystère.
Habituée des berges la roseraie clapote d'aise résistant d'aller plus avant au large des sources que le vent suscite étrangement libre devant la bête aux lampées déraisonnables creusant mandibules sèches la cupule où broyer nos émotions.
Du dextre au senestre l'essuie-glace du regard écarte le visible de l'invisible sous le frisson de l'ecir. De potelés nuages ponctuent de leurs sourires lippus la pensée des clarines que l'écho accastille. Monte enturbanné d'effluves lacustres le hasard vrai de notre origine.
Écornée à ras la tête ses grands yeux de mèche ardente saillant de flèches terminales elle dardait la vie dans ces hautes terres que le vent modèle de ses mitaines de laine.
Musique de papier froissé sur l'étang ridé entre l'archange et le murex purpurine strangulation aux cloches du dimanche sans admonestation les pissenlits plein le sac en allant contre la berge elle roulait sa pierre. Un oiseau passa échancrant d'un sourire le sourcil des nuages.
