J'ai tondu l'herbe aux pâquerettes invasives en évitant les campanules près de l'amandier puis il y eût le merisier les pommiers les lilas et la glycine, à éviter. éclosion printanière du principe d'amour fulgurant en son apparition cachottier en ses dispositions avec la pousse des feuilles parure encorbellant les mois à venir. J'ai marché dans l'herbe couverte de rosée esquissé quelques mouvements de qi qong inspecté les pots, vasques et bacs des fleurs et arbustes nos respirs. לאחר מכן , assis sur la chaise de bois j'ai plongé en errance dans l'immobilité vivante les mains applaudissant les souvenirs surgis de nos jardins croisés en cette vie mienne להרהר le drapé des jours venants, décoction du cosmos, notre père.
אף אחד לא עוין כשזעקת הלילה עולה תנועה מותאמת בפנקייק של קסמים. מעוטרים באלף אורות לב של מלאכים והכוס שלו, l'Inaugural בזמן הקציר. מותש ונקמני הקודש ליד הארובה הסוד על ידי דיבור אנושי כולם עלו להיפרד מאמנו. עייף לפני גזל לבלוע עמלות סודיות אי הבהירות של הטבח בעלי חיים בקרביים. האם נהיה יותר מדי לפני ניקוי ההוויה לוותר על המקום שלנו בצלילות האתר ?
S'échappa par delà la collinedivine et médisante Mélusinecette rencontre nuptiale évoquéepar un matin de méditante pensée. S'attardant au déploiement des originesau sens du sens que le berger paginele bouc du Parnasse à demi-nuafficha l'éternel oubli de l'être. Silencieuse flamme en bord de l'Analogueéphémère parolepromesse fidèle à son appelde l'intérieur le chemin fût gravi. En l'azur du destinpar la clarté naissantel'âme en pèlerinagebattait la campagne. Patrie des ondées murmuranteshavre de nos cœurs vagabondsles sépias de l'enfancedéposèrent la trouvaille. Grenaille disposée en éventailvous fûtes si nombreux à demander le corpsque s'enfla la rumeurd'une reconstruction prétendue humble. 418
Des mots de cliques et de claques signent le ciel d'ordures clinquantes. Les errances sont légitimées par les propagandes baveuses. Les attaques aériennes abreuvent la nuit du sifflement des bombes. Des tombes retournées fleurissent les fêlures de l'esprit. Il n'y a d'espoir que la petite main poétique clouée sur la porte des granges. Les insectes même se suicident sur les plages abandonnées. Au matin le sol sera recouvert de fiel. Gesticulations entretenues d'êtres dénués d'amour. La mort est là, tenancière cuivrée des cymbales apocalyptiques. L'arbre dresse son squelette sur les plaines suffoquées.
מנון היא אשת ירח צעירה אשר נשמתו הולכת במהירות האור היא בשמחה חסרת עכבות ללא נפש בלי שיפוטיות היחס שלו לעולם הוא עובדת טבע Sa maturité artistique relève de la pure nécessitéאיך היא מרגישה מה שהיא חיה ברגע הערכים שלה זרים למה שנעשה האמת שלו היא של הרגע רגישות במגע ישיר עם המחווה היא לא רציונלית בזרימה מתמשכת היא העיקרון הצודק ביסודו זה של האדם שאמור לחלץ את עצמו מהחי זה לא מנון שמוביל את הציור זה הציור שנעשה דרכו.
( עבודתו של מנון VICHY )
416
