קרקס הריםלפניכם התגלגלות ההיסטוריה שלה .מתמיהה לתמיההלהישאר חסרי נשמה .מחלה מגוף לגוףעם בהתחמקותההרגל הזה של לא לראות כלום .עצי האשוח הגבוהים שאינם נגישים למסור החשמלילשתול את המושק של המופלוניםעל השביל שעבר של בוקר ביטומני .אני יודע שהריפוי אינו קל ,מאשר לרפא את הרוע על ידי המקורזרוע במלכודות .לאחר מכן אנו מסתכנים בעיכוב שגיאות גסותכדי לחשוף אחרים ערמומיים יותר .יש סיכויים חסרי סיכוישקסמו של רעיון נודד מפתה ,והופך אותו למתאים לצריכה על ידי החוקר יותר מתאים לקטוף את הפרח מאשר לתת לו לגדול.חלול היד שלי מסתתר פנימה ימי אבל אלוles perles de rosée d'aujourd'hui ;transformation où les gouttes d'eau clapotentעל מעיל הרועה .גישה לבלתי מוגבלות של החזון שלךמכריח אותך לעצור לפני הגבולות שלך .עדיף לחפש את הפגמים שלועם משיכות קטנות של אינטליגנציה משיימאשר לפוצץ את המנעול דברים בלתי נראים ,אשר יהיה מצועף לנצח .Le défait d'un lit se mire dans un ciel de traîne ,לאחור מהנאות העולם .על שביל חלוקי הנחל , של צמחים ושלוליות מעורבות ;ברעננות הנדיבה של הסבך ,התקדמתי ...כשלפתע נפרצו כמה ענפים ,אבנים מגולגלות ,הזמן גמגם ,ריח של גריז רטוב עלה ;הדוב התגלגל במורד המדרון ...בורח כמו דחפור משתולל שדה תירס .הייתי בכינוס נכסים .המפתה של הבלתי נראה ילדהמה שנותר מכוונתו .אז חלפו רמזי הגאווה, קִנְאָה, חמדנות ,ואז זה של הרצון הסודי להשתייך חָזָק , ואז שוב זה של הרצון להיות מוכר , לשלוט ,לדבר על ידע עדין והעלה ,כדי להיות מסוגל לשדר הידע המצטבר שלנו ,לכל מאן דבעי , nos enfants aveuglés .התהלוכה מעולם לא הסתיימה ,גניחות של יצורים פצועיםכפופים מתחת לבגדיהם הקרועיםבא בריצה מארבע פינות היערלגוף ולדם ההתחדשות .חזון אחד ואולטימטיבי .בוכים את אבותינובשקע של זיכרונות דהויים .הנשימה האפוקליפטיתלהרוס את המקדשים .המרק המקורימצרפים בעיקר הסכמים מוסיקה קלה .צורה חדשה שלאטומים מקבלים באמבט האור שלהם .האמת היא מעבר לעצמך .היא מחכה ,לא נשמע עקרוני ,והיא שמנחה אותך .244
Dis ce que dit l'ami mon allié des frayeurs et des rebellions Souffle lèvres contre lèvres la parole phylactère montre de ses mains généreuses lesportes qui s'ouvrent .
Ne t'étonne pas il fait jour les oiseaux grésillent sous le soleil naissant nul autre ne saurait abandonner cet envol nourricier hors de toi-même .
Laisse monter la sève du profond de tes racines échange la coupe de vin jusqu'à l'ivresse nous délivrant de la raison . Saisis le talisman sans poser de questions resserre tes doigts sur le cou du démon sans le quitter des yeux .
N'est-ce-pas cet espace d'entre les êtres espace des âmes en voyage que toute chose éphémère requiert à qui sourit le cœur-cri du colibri .
ABeaumont sur un poney blond j'ai épelé ton nom ma sœur des eaux tumultueuses reverdie sous le trait lumineux des montées en vertige .
Variante passagère sur le piano des auréoles ton songe et ta neige mêlés aux arêtes travesties de nos ancêtres m'ont fait carène fière sur les flots amers .
Feuilles maternelles époque mensongère vous vous êtes épuisés en caresses lentes sur un tas de carcasses embouties .
Pleure ma fleur souffle le silence sur le crépon de nos plaies l'avenir en signe de reflet mon amour ma force mon humilité .
Des mots sous le regard des échoppes fermées tels des hirondelles sur un fil de départ silence de l'homme qui se tient aux limites du territoire proférant d'illusoires mirages messages bravaches collusion d'avec le désert .
Les mots ces enveloppes émettrices ces orgues guerrières en passe de devenir ombres de la lumière sont le creux d'un vallon pour l'enfant recroquevillé de douleur . Les mots profèrent le sens chez les cœurs éveillés que le temps éparpillent לִשְׁפּוֹך les jours ensoleillés détruire les idoles extérieures .
Les mots de paix sont la semence de l'arbre de nos attentes dont les branches s'élèvent jusqu'au ciel de l'âme ces bras que mes nuits appellent dans ma disposition à te recevoir intime au plus profond de moi . Ô toi mon ami mon secret que de signes ai-je rassemblés pour toi faits de cire molle, de matière putrescible, de rage enamourée à en faire saigner les nuages du doute Ô mon ami ils furent paroles de sage un grand mystère devenu puits de science la calme contemplation de la finitude .
Il est un secret aux marches de l'illusion dans l'ombre cristalline d'une source oblique errance que nul ange ou démon ne pourrait altérer mémoire immémoriale hors les murs des collégialités de la peur .
La sincérité , un envol vers soi , un envol vers le vrai , le vrai de la grâce ne cherchant pas l'embellissement dans une énergie à contre-courant .
La source au cœur des ténèbres est vérité . Débarquons à pleines bennes les images de soi , faisons se lever l'étrange spectacle de l'homme initié par son ombre . Aux eaux de l'esprit point d'accoutumance , rien que les vestiges d'une sagesse ancienne à l'aube des commencements .
Dans la farandole des illusions reste le noyau des origines . Tourner sans hâte la meule de l'esprit entrer en collision avec soi-même et partir en voyage , hors voile vers les portes où l'homme ne vivrait plus de son image . Aimer les créatures hors de soi . Articuler la vérité avec le cœur .
Ton âme ne sera plus divisée , œuvres et paroles formant l'unique .
Hors du théâtre d'ombres la vie n'est pas spectacle , elle est aventure à celui qui sort de la caverne du cyclope . Le secret de la sincérité insuffle la vie aux œuvres et aux formes .
