הבוקריש יותר בנזין בשרוול ,האפר קר ,היינו שמים פרחים מזויפיםque l'effet en aurait été plus fumant .לא מספיק להתלונן ,יש גם קרב כדי להילחם .אנחנו נלחמים , הוא עטלף .אבל נגד מי ?נגד מה ?אני נלחם נגד פייר או ז'אק ,בזמן שאני זה שמדמיין עליהם הרבה דברים .אני נלחם נגד העולם ,אבל למה לחתוך את הענף שאני יושב עליו ?אני נלחם נגד הטבע ,אבל למה להילחם במה שמזין אותי .בזמן שהחיים כאןכמו המים האלהטפטוף של קלפסידרה לא מאוזנתהזכוכית ססגונית על ידי שמש עטורה ,כמו שעון החול הזהאיזה דגן אחר דגןמכרסם את זמן הסכסוך .כל מאבק נראה מגוחךכי שום דבר לא עוצר את החיים ,ללכת קדימה ,לעקוף מכשולים ,ללכת ,לַעֲלוֹת ,לרדת אפילו ,לעלות , עשיר במסע היסוס שנתקל בו .לעולם אל תכריח את המעבר ,אפילו לא לקדוח חור קטן בשקע הזיכרון .והסיגריה שלי עדיין לא דולקת ...( תמונה נלקחה מעבודה של אליאנטה דאוטאיס )218
כוויות קור משקע על עור הובנה שלך ,הסערה דורשת קול ואור .ריקוד מים והשתקפות ,מגלגל למטה מרקמים ,יוחסין מצטלבים ,נוצרים חיבורים .מבט חדשל האיש שכבר שם ;בקבלהמדען מאותתמהן דרישות האגו .תודעה מורחבת ,ערנות ונקבוביות ,נתח יפה של הרגעמדבר את המילהle temps d'une caresse nocturne .הרצון העולה הזה ;לחשוף תמונהברומיד באמבטיה שלו .התעוררות של כל סיבבקשת של אריגהלצאת מהנתק הקפוא ;בית ספר אולטימטיבישבו שלב הציפיותלכופף את הספקומענג את המשמעות החדשה ,מעקב ייחודי ,מוזיקה של פעם ,הלילך של הלילות השבריריים ,בועות סבון ,כובעים מחודדים ,שרביט קסם ,לכוכבי עיניךrévéler le dialogue avec l'invisible .219
צריך סיכוי ,ללא ליניאריות ,מבלי שהתווית תהיה תקועה ,אין תוכנית או חוקpour cette occupation d'espace ,אנחנו הנצחים ,לכסות את הראיות ,de coïncidence en coïncidence ,להרים את מסך המעורבים של סימנים ומילים .בגן התענוגות ,איזיס עירום ,איזיס מקבל ההחלטותהמחלוקת הזאת גורמת לעדרים להתנער ,איזיס הכל יפה ,פס החלומות שלנו ,לוכד ההתכתבויות ,המייפה הקוסמית ,לוחש האוזן החירשת ,האישה עשתה אור ,בחפיפה תמידיתנשימה נצחיתשהעץ הגדול מציע ,עץ מופנה ,עץ בסוף העולם ,arbre élevé dans la métaphore ,פירות של חוסר החלטיות ,fruits replets du plaisir à venirזורם , נהר של פעםבין השוניות של המציאות ,le long des golfesפתיחות לאלוהישהחיה מציעהברעד שפמו .217
מזה רצון לתפוס , מהמאמץ הזה לבטא את שמך , מההתעקשות הזו לקחת אותך כמובן מאליו , של תיירות זו על מקומות לידה , מהעדר הזה של כלים סבא וסבתא , של הגורילה הזו עם התפילין , סילבן הבן שלי, מדבר נמוך , עם מילים שעולות מחדק של פיל , של הפסקות אלה בין אובייקטים , של הציד הזה אחר מילים מפורקות , הדלת נפתחת , מגלה , לְאַרגֵן , נַעֲלֶה העולם הכאוטי des grands chevaux de la présence . התערבות חשאית של מזג אוויר גרוע נוזלים ומוצקים בעל נטייה מתמטית à la levée du sens . הייתה שעת הצגה חי ופורה , זרדים ודשא יבש על דש הז'קט , מול שער המציאות מקום גוף הנפילה , מקום גובה , lieu de joie au-delà de l'oubli .
חי בעוצמה במכללה של לבבות הדוקים , זימים נפתחים , השתקפות של נשמות בתהליך ההתעלות . ישנם חופים עטורי מדוזות , הצטרפו תלונות , הכדור הקדוש נותן ליד לעבור מתוך מטעי התמרים השמנים . בהמתנה הזו , דוֹמֵם , להיות נוכח בשעה הראשונה של השמש הטריקה את עודף שלה מאחורי הסלע החד נעשה על פי טלטלת הלידה . והרמוניה לְהִתְגַשֵׁם , לא לשאוב עוד מהידיים עטורות הכפפות שלנו למקורות תורמים , להיות הסניץ' , קדחת השנית , ללא חרטות , הרדיקלי על זר הרגעים . בואו נפטור את הנוף , בואו נהיה העקבות היחיד במרכז הציפיות , בואו נהיה פעמון ברונזה תוך כדי תנועה מדבר על שדות חרס , בואו להיות השירות על כנף עוף החול .
מה שמעבר לאדם סוף החיים , חצי אי . עם לאיסטמוס מה אנחנו , אדם שביר , בפאר שלנו מַדָע , של אמנות ורוחניות המשולבים . להיות גבר בין גברים , חומוס אנושי שטרם נולד , ששורשיו צוללים לתוך התהפוכות שלנו , אָנוּ , המשוטטים , העניים עושים אילן יוחסין , עבור צעד אחר צעד , מיציבה ליציבה , לעלות להישג עם חיזוק גדול של פיפס וטמבורינים אָנוּ , רברבנים של הסדר המבוסס , רוכבי השליחה של עדר הרגש , מעוטר בנוצות של חיקוי . יש זמן כל כך קרוב זמן ללא פחד זמן מעבר לזמננו שהאדם החדש הולך בחיי החשיבה שלו מתאים להיות מעבר למינרליות שלנו , של החיות שלנו , של ההיסטוריות שלנו , מצפון עם סימני פיוס , גרף של הבלתי ידוע .
סוף סוף מזדקן ותן לרוח לבוא אלי מגניב על הצוואר . לא משנה הגיל כל עוד יש לנו ילדות , לא משנה השבילים שעברו כל עוד יש לנו את החזון , לא משנה הגוף החלש בתנאי שיש גובה , לא משנה ההתמכרות בתנאי שיש לנו את הבשלות , מה זה משנה אם אתה לא יכול לטפס בסולם כי אנחנו בקנה מידה עם החופש הזה להתחבר . פתיחות ורכות עם שלווה מעוטרת בצעדים קטנים מסביב לבריכה שבה הכל נח . סוף סוף מזדקן ותן לרוח לבוא אלי מגניב על הצוואר . 213
קליפות ביציםגמישות יותר או פחותלתת לגאות לרדתמדלת לדלתעיניים בוהות .במאגר הצבעיםמירליטון הדברים שנאמרורועה עם מזלגהסדר המוכל של שבירות הרוח .זה ערביםבהיר יותר מאחריםהיכן שהילד מקווהאל תעבור את זה שוב .נשימה של חיות עתיקות ,הזוחלים הימיים הקדם-קמבריים האלה ,
כשהמוח היה נוצות קלות ,
הרבה לפני שגברים היו ,
אבל השמש והירח התאספועבור כמה מדדיםהופקדלפני סוף הסיפור .212
וכך זה ,car cela n'a pas été faciled'oublier les guenillesde l'enfant construit dans l'obéissanceet de l'adulte formatésommé de fléchir le coldevant le joug des savoir-faires sociaux .Tu as vécutu as parcouru le mondetu as éprouvé la souffranceet mutésans toujours naître à toi-même .Le mimétisme qui t'a fait survivren'est qu'un cache-misèredevant l'épreuve ultime ,n'est qu'un cache-sexedevant la pulsion à perpétuer l'espèce ,n'est qu'un cache-cœurpar le forçage des sentiments à évacuer le malheur ,n'est qu'un cache-nezpour n'avoir pu respirer les effluves d'un nouvel-âgen'est qu'un rince-doigtspour n'avoir pu manipuler la connaissance ,n'est qu'un croche-piedpour tes envies d'espaces inassouvies ,n'est qu'un cloche-piedpour avoir fait des choixsans soutenir plus avant le paradoxe créatifmarche imposéeaurore vers la transdisciplinarité.
Tu es figétu es fossiliséet le vent du désertau crible de ses particulesfait disparaître les protections charnellessquelette vibrantlivrer au grand videle chant premier des origines .Il est des cadavres desséchésaux graphismes mystérieuxque l'aventurier rencontreet croque sur le carnet de voyage ,menues tâches d'encrestraits aigus et blanchisd'entre les tracesd'un temps ailleursd'une conscience autre .Il est des parenthèsesde mise en scènede rodomontadesde mise sous tutelleoù ne plus s'appartenirobjet de convenancesalors qu'il y a tant à faireאָנוּ les sujets du royaumeen conquête de notre humanité .Juste un gestejuste une chanson pour embrasser l'universpour signes de Vieunir l'eau et le feusous l'arche des solitudes .Être en étincelle d'êtrele frisson des morsuressans que l'esprit ne se relâche ,êtrehors du chaosl'émerveillementnous les rousses fourmis livréesau précipité de nos occupations quotidiennes ,être impérativement responsable .Puis avant que le sabotne lève la poussière d'une sente blanchesavoir couper court aux illusions ,être enjouédes souvenances passagèresjuste ce qu'il faut ,être en haleineà perdre le souffleet que vienneen notre attentela lumière du fond des âgesau précipité des chose suessans abrisle regard levéla verticalité assuméle sourire aux lèvresgratifiant d'une entière acceptionces chosesces éclatsces brumesque nul enchanteur de pacotille ne peut déceler .Reste à la mer de caresser la grèvesous un ciel de traîne ,à contempler une fois encorenotre chance d'être du mystèrepour que cela soit ,de fairede défaireau fil à fil du chemin vertla bobine de bois ,denteléeélastique torsadémorceau de savon secallumette désouffrée ,avancer sur le parquet disjointaux épingles couturières abandonnéesà la commissure d'un sourire igné .Ce qui est là ,cet inattendu ,d'une façon très intense ,c'est la vie avant la mort ,la nôtrecelle qui me porte ,m'imprègne et m'anime .Cette vie là ,l'éternité .211
En haut du murCimaise de schiste chaudÉclat du visage aux yeux douxà la barbe blancheque la voix fait vibrer .קנה מידה של חייםtombée du reptile premierque le vent écarte de la senteaux bogues pirates .Corne de brumelors du souffle de la bêteremontant la vallée .הזחה מוטבעתהמספר של אבוגדרוdont la veste ouverte laisse entrevoirle cœur ceint de myrrhe .Vol soupleמלאכים למעלהle châtaignier et le chêne vertpiliers de ma maison .Pensée verticaliséehors la vague primesautièredes effluves rugueusesd'empreintes échangées .Simplement soien qui l'autreépargne la tradition .Sagacitéau risque d'êtrejuste ce retournementà l'orée du jour commençant .210
