מקור הדמעות הזה מעיינות.
לפעמים קורה לנו אדמה אבל באמצעות הדמעות אנו מחדשים את הטוהר שלנו ראשון.
הדמעות הן כמו הגבול בינינו המצב הגופני והמצב הרוחני שלנו, כנקודת המעבר בין ה הזמן הנוכחי והזמן שיבוא בו נוכל להיכנס דרכו ציפייה כבר בחיים האלה.
הילד שנולד בוכה כשאנחנו באים לעולם הזה.
אסור לנו לתת ולקבל אהבה בלי להזיל דמעות.
הדמעות יכולות לשחזר איבד את הבתולים.
חיוני להבחין שלושה סוגים של דמעות : דמעות חושניות, דמעות רוחניות ודמעות שטניות.
הדמעות שטני, – יווני “דיאבוליקוס”, לחתוך לשניים – הם ה דמעות להעמיד פנים, דמעות תנין, הדמעות ש לאפשר באופן ראוי לאדם להתאים את עצמו עם זה שמתאים לו לעקוף. אלו דמעות הייאוש, הדמעות צביעות שמרמה את החברה ומטביעה אותנו בשקר על ידי המחשוף שמתחולל בנו, אנחנו גם מרמים את עצמנו.
הדמעות חוּשָׁנִי בדרך כלל קשורים לתשוקות. אלו הם הפירות של כַּעַס, תסכול, קִנְאָה, רחמים עצמיים או פשוט התרגשות עצבנית. הם מבטאים את העצב שלנו על החיים בא עולם שלא עומד בשאיפותינו. זה לא אסור לבכות מול משפט גדול או בלוויה ; זה אפילו די חכם, כי הדמעות יכולות לפעול כמו מזור והפצע עמוק יותר כאשר הכאב מודח.
הדמעות רוחני אינם תוצאה של מאמצינו שלנו. הם מתנה ממקום אחר. הם קשורים קשר הדוק למעמקים של עצמנו. הם מביאים אותנו לחיים חדשים. הם משני סדרים. במידה ה נמוך יותר, הם מרים ומטהרים אותנו ; הם כמו הדם הזה זורם מפצעי הנשמה שלנו. ברמה הגבוהה ביותר, הם מתוקים ו לחייב אותנו לצורה של הארה הקדמה לטוב יותר במקום אחר ; הם מציינים את הרוחניות של החושים שלנו ומשתתפים ב טרנספורמציה של האדם. שני סוגים אלו של דמעות רוחניות עם זאת, אין להתנגד בצורה חריפה מדי, כי אחד מוביל לאחר. מה שנולד כדמעות של חרטה יכול להפוך ל דמעות של הכרת תודה ושמחה.
זה שלבש את החלוק ייסורי כלה של דמעות, מכיר את נישואי הצחוק הרוחני של הנשמה והרוגע הבודד של מרחבים רחוקים.
126
