במחסומי הנפש    
יש את הציפור המתוקה    
ללכת ולנשום בנוכחותו.        
 
השרשרת מחוספסת    
כמו נפיחת קרקע    
se soulevant de l'océan.      
 
בלי חרדה    
ouvert sur l'infini    
מעבר לחומות ההכחשה.        
 
היפה של כרי הדשא    
est lustrée de fleurs jaunes    
פיגמנטים ד'אמור.        
 
וכשאנחנו מסתובבים    
sur soi et que l'on touche    
הציפור המתוקה, עוֹד.        
 
ימים כאלה    
à la volée    
עמוק בסיפורים שלנו.        
 
 
 
612