האיש הוא שלם בלתי נפרד. דרך שילוב הגוף, תוך התחשבות ב נפש הקשורה לדינמיקה של פתיחת התודעה בפרספקטיבה רוחני, אדם הוא אחד. החזון המשולש הזה של הישות האנושית נוצר על ידי : הגוף-שיתוף-, להב-AM-, המחשבה-ES- הוא חיוני להיות חלק מנתיב הצמיחה של ההוויה שלנו, עבור האיש “קומות” .
Le corps n’est pas le tombeau de l’âme comme le pensait Platon, אלא כלי הנגינה בהשראת הרוח. בגישה שלנו, être spirituel ce n’est pas échapper au corps mais s’ouvrir dans son corps à l’action de l’Esprit. Le corps traduit, d’une manière palpable et physique ce qui est autre, מה זה מטפיזי, ce qui est impalpable et invisible . Le corps nous met en contact avec la réalité et nous permet un premier déchiffrage de l’univers qui nous entoure. על ידיו, אנחנו יכולים לראות, משמעות, לגעת, לחוש, לטעום. Par nos sens nous accueillons des informations tangibles, informations qui peuvent nous faire accéder à des plans subtils .
ליהודים יש גישה מאחדת לבני אדם. Ils le considèrent comme un tout : לה כיסא (בַּס) pénétrée par le souffle (néfesh) où la chair est moins la chair-viande que l’Homme tout entier dans sa dimension cosmique et la “néfesh” la vitalité de la chair, מה שמניע אותו. שם, la chair ne se saisit jamais séparée du souffle. La chair sans le souffle n’est plus chair mais cadavre .
ה כִּתבֵי הַקוֹדֶשׁ גם מציג את המושג שֶׁל“רוח” WHO מכשיר את רוח אלוהים, הנשימה הממריצה. זֶה “רוח” מסית היצור הבלתי גמור שעלינו להיות חלק מדינמיקה של הישג, של צמיחת ההוויה. ה “רוח” מאפשר להקים הקוהרנטיות של שני החלקים המרכיבים את האדם, “בַּס” et“néfesh” . היא ממריצה אותם .
Les Grecs ont perçu que la distinction entre l’esprit et l’âme s’avère essentielle. Platon pensait qu’en son intériorité l’âme prend conscience d’un quelque chose d’autre, elle est au-delà des considératins bassement matérielles, על שאיפתו להתעלות . Cette dimension de l’âme, הוא קרא לה “תוּשִׁיָה”. לה “תוּשִׁיָה” est apparenté à un organe de vision. הוא האפשרות, au sein de la psyché de poser un regard sur les éléments de la psyché .
נקרא גם חלק עליון של הנשמה או נקודה עדינה של להב, le“תוּשִׁיָה” מזהה את עצמו לב עמוק כיכולת שתיקה, של מצפון ונחישות. היכולת לשקט פנימי או “השכייה” ניסוי ב מדיטציה ותפילה, זה מאפיין מצב יציב של הוויה. הקיבולת של מצפון, הביטוי והדיבור מאפשרים לאדם להיות מודע של תנועותיו הפנימיות ולהיות מסוגל למנות אותן כמו מצבי הרוח, ה רגשות, רגשות, תשוקות. יכולת קבלת החלטות ו נחישות היא החופש הזה שיש לאדם לרשום ו להישאר בדינמיות פנימית מבלי להיות מוסחת על ידי פניות מהעולם או לתת לעצמנו להסיט מחשבות טפיליות .
אז זה הרוח, le “פנאומה”, מונח יווני שפירושו הנשימה המגיעה מאלוהים באה להמריץ את הישות. Il éclaire toute chose. Nous sommes alors des êtres en devenir d’être réellement des êtres vivants . זה תלוי בנו לא לפספס את המטרה, לא לסגור אותנו, להגדיר את עצמנו מחדש בהתאם לזהות האישית שלנו, d’accéder à notre propre désir, à notre propre manière d’être car la parole de chacun d’entre nous est essentielle pour l’ensemble .
זה דרך הגישה הזו שלהאיש “קומות” שנוכל להתקדם לקראת פיוס פנימי, הבסיס לכל חיי יחסים מְפוּיָס .
174