הגיע היום
ואז לילה ואז יום ואז לילה
בור חסר רוח של אהבה וסחרחורת
הקונוסים והמוטות של חזון
בקבלת הפנים המלודית
ממה שמשקה אותנו
ציקלופדה וחברה
בקצב עם החיים.      
 
Pour un mot pour un tout   
la mort fût admise   
comme monnaie courante   
même jointe à la lune   
sous le panache des fumées   
que crachaient par saccades sèches   
les trublions de la sidérurgie   
sur un air de bien entendu.      
 
Les cloques et claques   
des sabots de bois bouchonnés de paille   
arguaient de la neige à déblayer   
aux portes de l'étable   
pour que passage des bovins   
puisse se faire au cas où   
le tombereau sortirait   
chargé d'effluves nocturnes.      
 
Il y avait du paraître dans l'Être   
et du court bouillon dans l'âtre   
quand sur le parquet aux lattes disjointes   
le père se tenant immobile   
la clope au coin des lèvres   
suscitait le passage des anges   
silence propice   
au claquement sec des coups de l'horloge.      
 
Victor s'appelait Jean-Baptiste   
du côté de Verdun   
il s'était couché dans la boue   
le visage maculé les yeux grands ouverts   
sous le ciel bas et lourd   
ponctué par la mitraille   
œuvrant à qui mieux mieux   
dans les boyaux de la tranchée.      
 
בחמישה עשר בחמישה עשר
יש פרחים
זה דה פרופונדיס דרך אגב
לא יכול היה להגיד את אותו הדבר
הרוח נושבת מתחת לדלת עליית הגג
ציפור פאיאנס כזו מצייצת בטירוף
בזמנים אלו של אומללות
בזמנים אלו של חזרה למלחמה.      
 
 
1053