הקיר הזה של חול מוקשה של זוהר מדליק עם קמטים סבוכים מסתיר עיר שלמה ואני לרגליו צל ללא גוף נרשם באופן מיידי .
מסביבי נוף שומם ללא צמחייה אדמה חשופה סלעים מפוצלים אור שטוח .
האופק הבעייתי ספומאטו מאת לאונרדו דה וינצ'י ללא קודציל שום דבר לא ניתן לזיהוי שום דבר לא יודע איך להרגיעהעין d'avant la catastrophe .
אני לבד נקודת החיים מסביב אין רוח נשימה צרודה מתמשכת רָחוֹק קולו של קהל צועד .
החיה כאן ענק מאחורי ואני כמו מושמד מולה .
היא מניחה את ידה על ראשי אין לי יותר שיער האצבעות שלו על הפנים שלי ואין לי יותר פנים .
מוּקרָן אני הרוס ובכל זאת עדיין בחיים ולהראות לי בשעת בין ערביים ניזון משאריות מזון נפל מראש הקיר .
האם דחו אותי ? האם אני מורחק לצמיתות מהעיר ? לא תיפתח דלת מלכודת סביב סלע et cet être énigmatique m'enjoindra-t-il de le suivre ? Je le suivrai במבוך מואר באור משום מקום .
מזרז את הצעד je trébucherai sur les aspérités du sol מפחד לאבד אותו .
הרבה זמן רב הלכנו לאורך הגבעות המחודשות ללא הפסקה כמו גלי דיונות pour au détour לתפוס את עיר הנבחרים מארז הפלדה שלו זורח על הצוק שלה מעל המישור המכוסה בדמדומים . אהובי ! אל תעצור את הדמעות שלך, בוכה . " אתה יודע עבר הזמן ועכשיו יש את הילד, ההוויה החדשה . "
