רק תהיה שם, בגופו, בחן. נשום את האוויר הנוכחי.
ולראות. להרגיש את כל הווייתך מתמוססת לנוכח זה אשר לפניך.
ומה זה משנה אם מתגלה הגבול ביני לבין מה שאני נותן לעצמי לראות, נע, מטושטש ואז נראה מונפש על ידי אנרגיה ללא מקור או יעד.
לדקות ארוכות, לחכות או לא לחכות, מה זה משנה כי אני המקור בדיוק כמו סוף העולם, וכי ה הזמן פועם מחוץ לזמן מעביר מוזיקה כל כך מתעקשת שאני שכבת שלי מחשבה ודברי על התעלומה הנוכחית.
שרק העפרוני יוציא אותי מהחלום בהקיץ ויגיד לי שזה מאוחר ושאני אצטרך ללכת הביתה.
010