האדמה עישנה
en sortie d'averse.
הנפיחה פיצחה את השוט שלה
על חלוקי הנחל המצלצלים.
המגדלור של מבט
סגור בלילה.
האב לואיס מקטרת בפה
הגיע לכאן על ספסל ההמתנה.
דשא מלוח רטוב
כבל את פרסותיו בכוכבים זוהרים.
תריס נטרק
פאבי ליד החלון שלה.
קרני אור
פזר את הים.
הקשת בשבעת הצבעים
עלה באופק.
זה היה ראוי לשיר
l'abbé prit son violon.
ופאנט אהבה אותה
ישר מתוך תפילה.
641
אצל מיילן
ווי מעיל כבדים
on poussait la porte d'une main ferme
pour entrer en gargote.
Ça parlait fort
כולם עישנו
על ספסלי עץ
des formes s'agitaient.
האש הייתה שואגת
הקיטור עלה מהקלחת
האור התנדנד
les ombres dansaient.
ואז זה שר
קבר
מתחת לקורות
où séchait le hareng.
קולות ממעמקי הזמן
לגרד את הבטן
שרטה את המכלול
des hommes de mer.
אישה
משולחן אחד למשנהו
מכד אבן החול שלו
servait le rire et le boire.
640
ימית הייתה בת שנתיים ופנים יפות מאוד. היא פלטה צלילים מוזרים בועות רוק מקושטות. פרסותיו נגררו מעט גדול מדי בשבילה. מאחותה הגדולה הם עברו לרגליו. והחיים התנהלו חלק בקוטג' הסכך העבה. אם נמשוך את המנעול זה היה בשביל הכיף. אם הדלת נשארה פתוחה זה היה יפה. ואם הגשם כרסם את מפתן הדלת העיניים שלנו נצצו. הייתה אהבה באח וריחות טובים של דגים מבושלים. כשהאב חוזר התיישבנו לשולחן. וכך זה להתעסק עם מילים טריות. 639
זה דרש הרבה אומץ לעלות מהנמל המריצה המלאה בסלים מכוסה באצות. הגלגל החליק בפינות אבני ריצוף אחים ואחיות לצידו בערפל הבוקר. הרטוב היה קרוב המפתחות הצבעונייםס של הקנבס חסר ההיגיון הזה שהרוח פרשה. קֶצֶף הרבה קצף להתפוצץ לבועות דקות מתחת למברשת של רולנד. ואז מגע של שחור בא להכות את המסגרת מעבר קברניטי של זיכרון חי. על קצות האצבעות לחש לזקן את הפרידה בערב מכסה המנוע משוך מטה מעל אוזנו החתוכה. 638
Son nom était imprononçable mi ami ou quelque chose comme ça que l'on échangeait à la sortie du bistrot sans qu'une syllabe échappe de trop. Semblait belle femme cependant avec ses yeux bleus sous ses cheveux crépus à la poitrine allégorique sur un corps de liane. Les galets gragnolaient sous la houle des jours heureux à portée d'une verste nous batifolions en bord de mer. Maurice devant puis Raymonde à son bras sous la lune montante ouvraient le banc. D'un claquement sec les talons sonnaient au pavé de granite avéré sous l'envol des mouettes rieuses. Lanterne vacillait houppes des arbres ployaient pavillon claquait nous musardions. 637
Mille baisers בגניבה se sont envolés de l'arbre de Judée. Raison à cela la fuite des âmes au raz de l'onde par faible coefficient de marée. היה שם dans leur manteaux de cuir les agents de l'estran lanterne à la main. Au fenestron de la mesure la bougie vacillait devant la nuit tombante par vent d'ouest menaçant. De cinglants éclairs bordaient la pleine mer d'un haute barre de nuages se tordant de douleurs. Avons ramassé le panier d'osier remis droites nos jupes de sel resserré le lien de nos capelines et fait face. 636
Sommes passés de l'autre côté du quinze août à toutes et tous mes pensées et mes amours en cortège sous le dais parfumé du chèvrefeuille. Nous nous sommes mariés שוב פעם comme si le temps se donnait en cérémonie au dit des souvenirs au gré de la marée battant pavillon sous le rire menaçant de l'orage alors que montait l'odeur acre des algues sous le cri des mouettes enclines à décrire de leur virevolte blanche sur l'estran aux trous d'eau l'Arche de Noé que la houle רָחוֹק connectait d'un roulement perpétuel aux grappes d'images d'un monde à venir. 635
Je n'aime pas les agresseurs. Je suis monté dans la tour j'ai vu j'ai fait tomber des objets que je me suis empressé de retrouver une fois descendu. J'ai rassemblé les gens en cercle certains assis sur l'herbe d'autres allongés. לאחר מכן nous avons été dispersé par un agent de sécurité armé d'une caméra qui nous a enjoint de quitter les lieux. Je tente depuis le jour où j'ai expliqué devant l'assemblée qui j'étais et comment je voyais la vie de rassembler de retrouver les intéressés pour les inciter à faire partie de notre groupe accueillant les cœurs en quête de paix, d'amour et de joie ceux à qui les lèvres brûlent. 634
Faites chanson du venant de vos passions. Accrochez au vertige de l'instinct le grouillant d'un ventre affamé. Soyez de mèche avec vos pas sur le gravier. Effleurez du bout des doigts la ridule des plages de l'esprit. Soyez alerte quand volent les papillons de vos ombrelles. Et puis un mot juste un mot l'index au travers des lèvres. Marcher marcher sur le devant de la trace. D'une ample brassée de fleurs soyez le porte-balai des nuits mutines. Etre le moussu du babillage de l'estran n'arrête pas la quête. Puisse le reflet de lune de lente remémoration conduire le passereau des âmes vers la flûte printanière. 623
Les nuages avancent de concert pommelés aux baisers de la rencontre se défaisant des choses feintes pour recomposer les scènes מילדות telles galipettes sur la prairie aux coquelicots que l'ombrelle des femmes fleurs ponctue d'ombres et de frissons. Les nuages dansent sans entrave en inspiration blanche agrippés et défaits d'un endroit l'autre sous la soupente que les sabots pétillants cadenassent tel rêve au petit jour enfoui sous les feuilles sèches du réveil. אין עתיד que le quart présent de la vigie plongeant son regard dans le moussu des contemplations nuages nuages prémices du bleu éternel sous la plage blonde de nos pas prudents évitant le coquillage coupant. 632