פרצי קול בתפריט להגיד שאנחנו חיים ומה חשוב חייו שלו אם ה-entrechat קיים לרקוד מעל מצע של נרקיס באביב של חטיף עם היפה ניתוק הנפש באוסמוזה עם הפגישה עם מה שיש להגבהה עצמית. בשביל להיות אמיתי בלי לדאוג להראות את זה בעלייה מתונה החיים הסקרנים האלה חֲסַר רֹאשׁ אם לא החובה לשקף החוסר והמסע מבלי להופיע החוף הנגדי בשתיקה ללא חרטה. 660
לא הייתי מוכן להשאיר את העקבות האלה בחול מחטי ערער עקצו את כף היד הילדות הפנתה את עיניה לעבר הפלומב דו קנטל כל עוד היד הרכה מונחת על כתפו. ראשי הגדילן נתלשו הרועה הקטן רץ מאחורי העדר שתפס את הזבוב האלומות היו כבדות על החיפוי הגדול ל'קשת - ב - שמיים הרימו חיוך דיסקרטי מאחורי הסוללה. החזקתי את המקל חזק להעלות את הפרות משוקת השתייה לכתוב סימנים על האדמה החשופה ולגרום לו לשרוק באוויר. סבתא נמלטה מהסרטן שלה לצאת בקור תאב בצע את הגבר שלה כדי לגרום לקטן לעבוד יותר מדי. התרנגול לפני שדימם כמו שצריך נפנף בכנפיו במרץ וכמה טיפות דם מהקערה הצית את חלוקי האורווה. צעקות לא היו הצד החזק שלי התעלולים לא התרחשו להצליף על ידי הארונית היה המגיע לי לפי המקלחת הקרה של סוף הקיץ הזה. סירות קטנות מעץ אורן הפליג על שלולית הדרך הרוח הכתה את התריסים באבן השחורה היו הרבה רוחות במקום הזה. מנת העדשים היה פורק את חלוקי הנחל שלו ליד האח היכן שהתייבשו מגבות המטבח. שילב את הקבקבים שלו וארבעה על ארבעה מטפסים במדרגות הקול לחדר החולדות מלא בריח של חזיר מלח. הרוח הייתה מייסרת ב ממהר דרך הטרפילו של עליית הגג פיירו עמד לעזוב לאינדוצ'ינה לעבר הג'ונגל הזה עורר אלף פעמים על הלינוליאום של חדר השינה הפריזאי שלנו אחותי ואני. 659
שעון חול הרמוני בבית המשותף של פעולות מחר העברה סמוכה של כוח אין פיתוי של הרוח מאשר לקחת את הסיכון של המשמעות לבוא. במרפסת לרוח ההולכת למחשבות המהדהדות ריקוד גחליליות עוברי אורח ללא השתקפות. בחזית נעול עם אור מאחור מבוהל מההמון הכפרי אין שביתת נשק מתוקה להפוך את דפי ספר התמונות מאשר הלעג של מילות צחוק. שיכור מהתרעות נתון לחסדי מה שהם אומרים נוצת נשר נטועה בפנים האדמומיות הטורפת של לחיי הבהסט שלנו משחק עם מקבץ עקבות החיים. היכנסו לחדר המלח הגדול דברים שאנו שומרים לדאוג לצליל הד לעוף אל המיטה של הסיכויים והתקווה הכל הוא עצמי באושר. קריאת הגניחה של הכורגים עלייתם הגוססת של הרקוויאמים הדפיקה המנוקדת של הצריח של ילדותנו ליד שושנת המים של דממה המוזה שם ושורקת את הלימונדה שלה. הזרזירים יעברו בכוחות מבוהלים הטרף והצל יעלו לפסגות עיניים מסתוריות של הספינקס הנצחי חץ עצמי פסולת התפריטים מדאיגה אותנו. בואו לא נתחתן בואו נהיה ימין ושמאל של חרב ההלל למבוי סתום וחפצי נוי בואו נשמור על הקסם פשוט. 658
Téké של בית חוות הסלע על אדמת השיחים היבשה הליטוף המתנודד של הלבנדר ללוות את היום הנופל. על הברכיים של הבוס אוביוואן הכלב לעשות את זה יפה פה פעור והלשון מסתובבת. עובר שם שיער מרדני והעין הפרועה מבשר טובות לסתיו יפה. נפילת הערמונים על לוח הבזלת חרקים נתקעו ואבק נזרק הילדים נסחפים. בשקע הספה חירש לבכי נזעמים אתה בוחן ומאשר השיתוף של חילופי דברים גלויים. האקורדיון החצוף מעלה שמחה ורומנטיקה ליד הטום-טום בכניסה מה ג'ו שומר. והפלדה על החלק השטוח של כף הרגל הנסורת מכרסמת את הכיסים זיעה סדוקה כובע רחב שוליים. מהידיים שלנו נופף במטפחת עוֹלָמִי בברכה את השמש השוקעת. אין כסף מאשר הסנטר של סבתא אבק זהב מכוכבים מפזרים על הקיר הנמוך. נוגסים בנקניק בחרדל החום שלו לשוחח בקצב חולצה פתוחה ואלגנטית בזוית השפתיים. לתת לו לחזור להיות מגדלור של עמל וימים על גבול האושר בזמן שנקבע. איזון איזון הכיסא של ארבע העונות על דק העץ הצבוע לצלילי נקרים מנומרים נהדרים. צחוק אדוני המישור מהצחוק המקורזל שלהם ריח של אגוזי מלך כתושים נשף על מנגינה בסטרנג. טקה מאושר שיפוצניק אמיתי בהרפתקה הזוהרת הזו לקני שורש של דברים פשוטים. 657
פנים מלאים ופרעוש שלג נפגש במנזר זה היה עלי אדמות כאשר המונאדה המוחלטת חזר בזמן. בהתרגשות של חצות המעבר התרחש חתך עמוק על ציר הזמן של השנים היכן להרכיב את שקית החיטה מגרדים את הקרש השחוק. אל תצחק של הבובנאי המסכן הזה למשוך את חוטי הזיכרון מתחת לשמיים של יחסי אנוש השיר שלה הוא דבש מתחת ללוברון באביב. שיר ילדים כזה מצמיד את איבריו פותח את שביל האלונים על ידי מחשבה וסיפיניון לעבר החציר הריחני עלווה פריכה. 656
זה בורח ממני ובורח ממני הצל האחרון הזה קריסת ראיות בכל נושא שנבחר. מתאים לי להיות עייף בשקיעה של הנפש עם נחלים רוחשים של אוקיינוס ישן. ואין לי כלום שום דבר מלבד הזעקה של יקירתי מתחת לסוכת לנשום בלילה. מיזוג של זמן עם עצים מעוקלים עטוף בערפל בשקע של הגלים האפורים. לאהוב עם היקי נצחי פתיל החיים שהציקדות שרות בקצב מדהים. אם אני צריך להחזיק ולו רק תכריך בשער המקדש קח אותי אדוני. חסר חיוכים לרוחות המוצעות דממת סמטת עצי האשור משקף את השיר האחרון. מהאינסוף של שמיים נגררים להפוך לדליפה העממית מסתובב ללא נשימה על מדרון המטאפורות. קולות מרחוק בסערה הזו איפה הסוס הרזה מת חוזר מהמשימה. לחזור ללא שבחים למקור הראשון לצלצל בפעמונים ערדליות בעבודת יד. התהפכות פקידים למטמונים המסתוריים שלהם בהר המימי מפסיקים זכרונות. 655
אבא ואמא ביחד הלך בשפע של זיכרונות מתי מופתעים בהשתובבויות רכות הכוסמין הם הורו לי להרים את הכפפה עם חברי המפגש. תחזיק את המומנטום הזה להיות הפתיל בלי להירתע להכרת תודה נוספת בחיים הקטנים האלה צ'קים ג'ינגהם חיתוך עם אזמל מהעבודה הכלולה. רק ריגוש חינם להביע את העבודה הזו על עצמך שהצורה הישנה מלווה בערב הקיץ האיפוק במקור הנושא של חוזה האהבה שלנו. אל תצא בהתדיינות בדברי הבל לעמוד בסולידריות עם החיים הגדולים מסוגל לעבור את קו השבר האבולוציוני מסוגל להצפיח את שלטון היופי לסמפור החכמות העקרוניות. 655
הסנונית נחתה והחוט נפרק הנחמה שלו בתחתית הנשפים. הסנונית עצמה עגולה ויפה כל הכנפיים פרושות לחצות את הגבול. הסנונית הצטופפה מתחת לגגון ישאק מונח שם סערה מוצלחת. נוטה חזק לנצנץ הסנונית אפשרה לעצמה מעוף א-סימפטומטי במעבר הייחודי. ממצה את מנת הבשר העבה שלו המסטיף פנה אל האש זמן ונפש רצופים. מתחת ליובש של מילים היינו צריכים לתאם הודעת הסנונית שחתום על טיסת הזעם המילולית שלו עם הארז הגבוה המפורסם לפרש כלאחר יד את זעקת האדמה ללחן ואלס מוסטה. 654
חיי גרר
רגעים מלוכדים
בזמן שחולף.
קרפת הצמר
מתמקד מחדש בסיבים
מים ואור.
שטף של זיכרונות
על ידי הזזת אצות
parvient הנשימה המקומטת של החוף.
מעיל שמנוני
פוני ים
הפרסות שלהם משקשקות.
התפשטות
נחשים נוטפים
grimoires arborescent.
בשזירה הכל מתחיל מחדש
חוטים חופפים
הבזקי תפר צלב.
נקה את הצמח
של הגנוזה הארצית שלו
exalte l'offrande à la vie.
של בין הדנדריטים
תחתית היקום חלולה
לחורים שחורים מטרידים.
ליד עץ התפוח
הדבורים מפשלות
האהבה העדינה לדברים פשוטים.
653
Main dans la main sous le visage du jour qui point les petits riens le sourire parapluie de la joie. Paraphrase des mots de mise en scène enceinte de pierres sèches à demeure collerettes de saxifrages et chants du printemps. Cueillir le romarin pour tes genoux de reine à rire sans détours bonde ouverte sous le déversoir de nos amours. Issue de pleine lune l'agitation dans la prairie laissa place au frisson prurit des sensations. Focus immédiat au carré d'as du triage la défausse fût grave quand le petit s'en mêla. Main dans la main sans se dire à demain nous partîmes à mi-pente chacun de son côté. Finissons-en de ce cadavre chimérique sanglons le cheval du néant pour de plus amples emplettes à quémander sur le chemin du silence. Puisons l'eau de la combe à déraison sous le cresson Mam' le disait déjà qu'il fera beau demain. 652