Les ombres c'est nous  
 les parents aux extrêmes  
 les enfants au milieu.  

 Et puis des taupinières  
 un ciel bleu blanc  
 une main tendue  
 l'index vif  
 c'est par là qu'on va  
 ללא צל של ספק  
 si ce n'est nous  
 les faiseurs d'images  
 aux marges d'un je ne sais quoi.   
 
 Des lignes sages  
 des couleurs atténuées  
 une vigueur de gauche à droite  
 un alléluia  
 aux branches dénudées  
 d'une tendre journée .

 Par gradations mesurées  
 se joignent la beauté et le zèle  
 de ce qui croît en lisière de vérité  
 ממה שיש  
 en l'instant méridien.  


 324

   הסר את החביות מהיער     
 לנקות את החלל מהאור   
 לחציית הגבול   
 לעזוב את העץ   
 למחוק את הזיכרונות שלנו.    
  התקדמו בשעת בין ערביים   
 קרוב ללילה של תעוזה   
 רָגִיל   
 לגשש את ספינת התפילות   
 לעלות בשלמות.   
 עמוס בזכרונות   
 על קרן השמש   
 בבוקר תוסס   
 לספור את כתמי האבק   
 מסתובבים בתריסים הפתוחים למחצה.   

 גמבאד 
 פסנתר דידג'רידו  
 מנגינת דבש  
 מפגש עם מכשפות  
 ריקוד של זמנים עברו  
 שדונים וטרולים  
  מתערבבים עם ניחוחות אוקיינוס  
 לסובב את הרוח  
 מעבר לאופק  
 הגשם מוחא כפיים  
 שרבוט בעלי חיים  
 מתפתל בלילה  
 הזמנות כושלות  
 לעתים קרובות המרד  
 דברים שהכילו כל כך הרבה זמן  
 התקדמות משתוללת  
 בין דלעת למטאטא  
 הקירות נפתחים  
 לסובב את הרוח  
 חלול חלל  
 לסובב את הרוח  
 רודף אחרי בועות זרעים  
 לסובב את הרוח  
 במומנטום המלכותי שלו  
 לסובב את הרוח  
 רשרוש סופני  
 לסובב את הרוח 
 לפני השקט הגדול.  


323

   Elle avait mis sa capeline   
 sèchement  
 et pris la porte.  

 Depuis,  
 silence,  
 commémoration en temps de crise  
 petite ébréchure sur la tasse  
 l'ampoule électrique clignote  
 nous sommes en fin de ligne  
 j'ai ouvert le tiroir à pain  
 me suis coupé tranche de pain  
 beurre et fromage  
 façon de faire passer la pilule.  

 L'horloge sonne les cinq heures  
 le jour ne paraîtra que dans trois heures  
 prendre un livre  
 jusqu'à ce que fatigue vienne.  

 La cuisinière encore chaude  
 dans l'ombre  
 sur laquelle mijote un reste de soupe  
 un papillon de nuit se réveille  
 pour se cogner à l'ampoule.  

 Elle avait mis sa capeline  
 sèchement  
 et pris la porte.  

 Sur la grande table  
 ses collages 
 sa vie de trentenaire  
 ses souffrances amoncelées  
 un regard de biche perdue  
 un paysage en trompe l’œil  
 je froisse le tout  
 ça réveille le chat  
 se dandinant vers ses croquettes.  

 Souvent  
 paraît que l'aventure  
 passe par la rupture  
 que l'on franchit sans se retourner  
 offert à la nuit frissonnante  
 du frêne animé par un souffle.  

 Vite,  
 refermer la porte  
 la pièce se rafraîchit  
 enfourner une bûche dans le foyer.  

 Elle avait mis sa capeline  
 sèchement  
 et pris la porte.  


322