seul au pas de porte

 Seul au pas de porte   
se trouver entre vivants et morts
à la proue du navire
couvrant un avenir incertain
sous les patères du vestibule
vêtements dépareillés
par l'errance obligée .

Claque l'oriflamme
le temps qui cogne
offre ses parenthèses
au crépon de nos plaies
sans qu'apparaissent
les coquelicots de l'enfance
mariage éternel
d'avant le grand chambardement .

Dans l'auguste fissure
en attente du jour
d'une marche lourde
s'en va le vieil homme
sur le chemin poussiéreux
des souvenirs à venir
accueil radieux
se détachant du trop connu .

Alors offerte
cet embrasement des couleurs
à pleines brassées
aspiration enchantée
de nos pas comptés
sur le gravier crissant
de la douce venue
de ton sourire .


320

De la terre rouge sous la neige

 De la terre rouge sous la neige  
 pour le noir de l'infini  
 vers le blanc des évènements.  

 Traces volatiles  
 sous le cristal du mouvement  
 le givre craque.  

 Grande écriture chiffrée   
 rencontrée parfois   
 à l'intérieur des montagnes.   
 
 Perdu en lisière  
 l'enfant contre son cœur  
 serre le viatique des belles pensées.  

 Consommer sans se consumer  
 le comble serait de croire  
 et d'en faire parure.  

 Dans le noir de l'encre  
 il y a le vide de l'espace  
 cette page de silence pure.  

 Pour les papillons de nuit  
 point d'obstacle  
 juste le fermoir actif de la révolte.  

 Les pavés de l'oubli résonnent  
 trotte-menu du génie de passage  
 sur le lin blanc du poème.  

 Ça crisse sous les pas  
 se déclinent les nervures de l'illusion  
 au ressaut d'un vide d'air.  

 Brouiller les cartes  
 faire un grand feu  
 l'amour fait des claquettes.  

  ( Photo de Caroline Nivelon ) 
 
321

Mourir en pensées

 
Mourir en pensées
להגיע לצד השני
sans que mémoire survienne .

Cocher aux basques du temps
la sensation
sans que reflet ne vienne .

Effaroucher le pigeon
d'un geste lent
sans que poussière se mêle .

Écorcher le lapin des songes
au saut du lit
sans que remords parviennent .

Essarter la plaine
au souffle des animaux de trait
sans que fin du jour n'advienne .

Moucher les bougies
בין אגודל לאצבע
sans coulure ni brûlure .

Élever le pavois
par lente ascension
sans les hourras de la foule
psalmodier quelques reflets de lumière .


319

Caravansérail de nos amours

 בשיירות אהבותינו  
 גל מתערבל בתענית  
 גלם  
 בצד  
 רִיקוֹשֵׁט  
 מריח טוב  
 התבלין הסודי  
 שפתיים מוצעות  
 לרוח תחילה  
 ממונוכרום רחוק  
 זרע משוכלל  
 אל הערער של אצבעותינו המחוברות  
 מאשר ריקוד עם אלף פרחים  
 לעסוק בסבך  
 בעקבות נשמות אבודות.  

318

סנדלי רוח

  " סנדלי רוח "    
שזה נקרא
הישות הזו של צללים מאוכלסת
איזה בכי
מתוך המפגשים הרגילים
את הבדידות הזו
עם עקבות שבבים
מקור התשוקות
רכון על מדרכה של הנסיבות
חוסר הרצון הזה
צריך לעשות
הבריחה הזרועה הזו
אבק זהב
השמשות האלה
ימים שנאספו
בקליפת ביצה
ביטול הכריכה של אקורדים גדולים
מוזיקת ​​מחתרת
רוח מכונפת
לאחר יציקה מתמשכת
הנשמה שלי
היכולת שלי לחבק
בין לבין
מגלוי לבלתי נראה
שום דבר בהסכם ההדדיות שלנו .



316

הרוח שנכנסת

 הרוח הבוערת  
הרוח הנושבת
רוח הצחוק
הרוח הזורעת
הרוח השועטת
הפוך
ולחפור את הנהר
של מערבולת צללים
הנשמה שלי היא אבן מגולגלת
מתחת לחלק המחרשה
הפך לאבן
חושף את דבש הארץ
אבן שפשוף
אליו העור מתחכך
בטן רעבה
של הילד שיבוא
מתחת לזעקה שנמסרה
בסוף המחזור
סוף סוף שושנים
ננשך מכפור
עם עיטורי פיגמנט
שורות של בקצ'אנלים
על קרש ההמראה של המאורה שלי
שלי בינינו
דלת פתוחה
שעם אצבע אחת אני פותח לרווחה
לרוח שמגיעה
לרוח הנושבת .


315

מעבר-קירות של הזמן החולף

 האם אתה זוכר
עצי דולב לאורך התעלה
עורבים בשעת בין ערביים
עם חגורות של אור
מאויית על ידי קול המים
מודבק על צמרות העצים
עננים מלכותיים נפרשים
שפתיים פשוקות
הנפת הידיים
לעמודי המקדש
הנפה מטרונומית
חורים שאור מציף
סיום ליל הקיץ
למורדים מיוזעים
שהרוח מחבקת
פריסון נלהב
תשובה פשוטה
שהצעדים מתכרבלים
מתחת לטל הנעים
לחיים ורודות
מופע נרות
בצל המדהים
בד קל על הכתף
אדוות בקול שלך
הזחה של זיכרון
לעבור קיר של זמן חולף .


313

היד הקלה שלך נוגסת בחוטים

 היד הקלה שלך  
מכרסם את המיתרים
כובע מורם
לבוש בבגדים שחורים
העודף הימי שלי
האצבעות הארוכות שלי
על חנית הטרמינל
ללא אינסטינקט .

ספורט מים
בשיפוע קל
פפילוטים וקרמלים
מהגביש שלהם מופשט
עבור השיניים הקדמיות
לחבק את הרפה
לילות וינטג' .

מרתח של החיוך שלך
מתחת לשמיכת פוך חמה
יכול לסובב את הגלקסיות
סטים מוזיקליים
בנשימה של מעוף מעושה
רוֹפֵא אֱלִיל
שענן מוחק
כל כך מוקדם כל כך מאוחר
קווצת השיער מעל העין
לטשטש אינסוף .


314

הפרח שלי, החיים שלי, מא רטט

 ברגע ששמעתי את המילה "אהבה" .   

קול חי ולב מאוהבים בגחלת בוערת,
להתיר את סיבי השעמום
צללו במימי הולדתם
האקורד המהותי של תווים נמוכים וכואבים
הפרח שלי
החיים שלי
מא רטט
הערצתי המתנשפת
פה בנשימה
חסדי על דשא עדין
נקרע לארבעת איברי גופך כל כך רכים .
"אני מחבב אותך, אתה צריך ללמוד להגיד אני." (כריסטיאן בובין)


310
( במחווה לג'ון הקדוש של הצלב)

La présence à ce qui s'advient