Es-tu là mon âme ?

 
Es-tu là
glissando sans dérobade
à me porter sur l'onde douce
lune entrevue au parloir
écorce arrachée du chêne-liège
se faufilant dans la foule lente
passager ébloui
des sentes odorantes.

הנשמה שלי
seule
au hasard d'une sortie
se vit prise
dans le flot des migrants
ô mon âme
l'altérité est une autre identité
de l'autre à soi
la source même des solidarités.

339

מתחת למרזב המקדש

   Sous la gouttière du temple  
y'a la romance
la saga du temps qui passe
le cortège des semelles de bois
le frisson des roseaux
le gond d'une porte
que l'on ouvre
et qui grince
demain ou après-demain
de rien en rien
les bras ballants
yeux levés
à l'horizontale
festons des nuages
hors limite du ciel
en syncope légère
sur le pavé d'argile
à griffer d'ongles écaillés
le passage des fourmis
en rivière d'être
vers le sans arbre
du sable ridulé.


336

גילי יושב על העץ

   הגיל שלי         
יושבים על העץ
הסתכל
כדור חלב כבוי
עם רדת הלילה
עטיפה של שוברת קרח
חזרה מהמשימה
של אבא ואמא הצאצא
תוך סיכון לדעת
להבה סופנית
דברי הימים שלי התפזרו
ערב סוער
קריירה פתוחה
et
מטען אחרון
בצוותא
עם הגיון האפוקליפטי
הבנאי שלנו
הקברן שלנו
הממציא שלנו.


337

l’écritoire souterraine

   Noir de noir     
en l'écritoire souterraine
de corolle en corolle
tendre la corde
entre chien et loup.

Capter la prosodie
du glatissement des vautours
vertigineux voiliers
éboueurs de vestiges
sans soupçon
sans contre-façon
accablant de tristesse.

Surgissement des mains tendues
jaillies
blanches
de la paroi anthracite
aux reflets de lune
en retrait des lumières de la ville
au son du buccin
sentinelle drapée du manteau de cuir
que revêt le vacher
le fouet dressé,
viatique devant l'autel
où surprendre la faille avouée.

Le Grand Bédé se dresse
le chapeau de clown vissé
sur son front Frankenstein,
gorille à la quenouille
taguant sur tablette d'argile
les blessures de sa pensée,
traces cunéiformes
gravées sur le pas de porte
טפטוף
d'un ciel pleurant de se savoir aimé.


335

Au soleil vert de notre enfance

 Au soleil vert 
de notre enfance.

L'eau s'écoulant
du puits à la mare.

Deux tritons
un mâle une femelle.

Douce effluve
des senteurs printanières.

De haut en bas
l'effigie s'affiche.

Le clap de fin
mord la poussière.

Accolé aux barrières
l'arc-en-ciel épilogue.

Suif dans la gorge
le glissant d'une corde.

L'aplomb du désir
l'épuisette à la main.

Tout passe
tout reflète la présence.

Devant le miroir
le visage enjoué.

Passer de ce qui est dur
à ce qui est tendre.

Etre en amour
avec soi-même.

Pas de théorie
juste une intensité venue de l'intérieur.

La grâce
on la reçoit.

Maman
arrête de me dire qu'il faut pas.

La transmission
une course de relais.

Chaque âme est riche
de l'attention portée à l'autre.

Plein de papillons
ces messagers sans poids.

Entre genêts et ajoncs
הקירות נפתחים.

File le vent
évitant les impasses.

D'avant le vrai silence
gambade douce gambade.

Ecoute
l'air respirer.


334

כל כך יפה בצל

   כל כך יפה בצל   
ותפור ברוח
היא התפרקה
כובע קש
לפי מבטי המטריצה.

מתהווה
בין חתולים בין כלבים
הפתעות קצרות
בלי להניד עפעף
הסיגריה באפוסתרפיה.

זועף קדימה
בבית המשפט של הזעם
ציורי הקיר של המערה
מהבגדים המושאלים שלו
נתפס בקרניים
של אופניים
ללא קב
עם פעמון מצלצל
ופגושי עץ
לעמוד זקוף.

היא זיגזגה
מעץ דולב לעץ דולב
תעלת הצפרדע
מפוצץ את הבועות המרירות שלו
בזמן שאתה משוטט.

בלי טקס
תחרה ברוח
היא קרעה את ערפל הבוקר
ידיים על סרט הכידון
רמז למימוזה על האף.

כל כך יפה בצל
ותפור ברוח
היא התפרקה
כובע קש
לפי מבטי המטריצה.


333

צעד אחר צעד מטיול לטיול

 צעד אחר צעד,   
מטיול לטיול,
במעגל קרקס
que le sable encense
השמועה מרימה את הווילונות של התוכנית.

כניסה צבעונית,
ברנום רועש,
העלה אבק
של תהלוכת החיות,
תשוקות הנשמה
מורם לפסגות המקדשים
לפרק,
להיות הגיוני
ולשנות.

של דם וצבעים,
קריאות הזעם של בני הזוג אריני
הרסו את נופי הילדות,
שפתי החמר של מעיינות
פינו את הדרך
עם חרירי מלט,
אבן ההגנות נתלשה החוצה,
המשוכות נכרתו,
מילא תעלות,
שועל הכסף
לא ימצא יותר את המרכז,
רוח רעה מניפה את גושי האדמה
לכיוון טרסות האבן היבשות,
עץ אפר ישן לוחש לנטיותיו האחרונות.
הלילה משתולל,
יוני נשמה
תלויים
הפרות של מצב האדם,
שקרים פופוליסטיים
להחליף את שיר המשוררים,
עקבותיהם של מנועי מלחמה
עקוב אחר נעלי הברזל של השעירים,
השמיים מתקדרים,
אפילו העצים שפסלו ברוח המערב
לשכב בסערה.

האוויר מלוכלך,
על קיר היללה
ניירות חיים
מקומט ומאולץ
במפרקי האבנים
מכוסה בחזזיות
להפוך לבשר מתנשף
של צימצום אקראי.

ידיים כחושות,
לצאת מהכיסים כדי להתאים
לגרד את השכחה,
גלגול עיניים
לחתוך את ערכי הרוח,
שמנת חמוצה
איפור חיוך של ליצן
הנדודים האחרונים שלנו.

הזעם משתלט
בלילה,
בשקט,
נעשה מכוער על ידי העברת הזרועות
מריבות ושנאות,
מנומר בהרמה
יבול חדש,
להיות שותף מרצון
של רנסנס עלוב.

יש עשבי תיבול רשמיים
מאלו של האביב,
עשבי תיבול קולגיאליים
של נשיקת אוהבים
מְפוּזָר
בחיפוש אחר המהפך הגדול,
חתיכת לחם
בתחתית התיק,
מים בסיבוריום של שינויים.

נרים את קול הריקושטים,
חלוקי נחל שנזרקו על הנהר,
נגיש למבקשי מקלט,
יוצאים מהגלות שלנו.


332

צעד אחר צעד מטיול לטיול – 1

   צעד אחר צעד,   
 מטיול לטיול,   
 במעגל קרקס   
 שהחול מבודד    
 השמועה מרימה את הווילונות של התוכנית. 
    
 כניסה צבעונית,   
 ברנום רועש,   
 העלה אבק   
 של תהלוכת החיות,   
 תשוקות הנשמה   
 מורם לפסגות המקדשים   
 לפרק,   
 להיות הגיוני   
 ולשנות.     

 של דם וצבעים,   
 קריאות הזעם של בני הזוג אריני   
 הרסו את נופי הילדות,   
 שפתי החמר של מעיינות    
 פינו את הדרך   
 עם חרירי מלט,   
 אבן ההגנות נתלשה החוצה,   
 המשוכות נכרתו,   
 מילא תעלות,   
 שועל הכסף   
 לא ימצא יותר את המרכז,   
 רוח רעה מניפה את גושי האדמה   
 לכיוון טרסות האבן היבשות,   
 עץ אפר ישן לוחש לנטיותיו האחרונות.     

 הלילה משתולל,   
 יוני נשמה   
 תלויים   
 הפרות של מצב האדם,   
 שקרים פופוליסטיים   
 להחליף את שיר המשוררים,   
 עקבותיהם של מנועי מלחמה   
 עקוב אחר נעלי הברזל של השעירים,   
 השמיים מתקדרים,   
 אפילו העצים שפסלו ברוח המערב   
 לשכב בסערה.    
 
 האוויר מלוכלך,   
 על קיר היללה   
 ניירות חיים   
 מקומט ומאולץ   
 במפרקי האבנים   
 מכוסה בחזזיות   
 להפוך לבשר מתנשף   
 של צימצום אקראי. 
     
 ידיים כחושות,   
 לצאת מהכיסים כדי להתאים   
 לגרד את השכחה,   
 גלגול עיניים   
 לחתוך את ערכי הרוח,   
 שמנת חמוצה   
 איפור חיוך של ליצן 
 הנדודים האחרונים שלנו.   
  
 הזעם משתלט   
 בלילה,   
 בשקט,   
 נעשה מכוער על ידי העברת הזרועות   
 מריבות ושנאות,   
 מנומר בהרמה   
 יבול חדש,      
 להיות שותף מרצון   
 של רנסנס עלוב.  
    
 יש עשבי תיבול רשמיים   
 מאלו של האביב,   
 עשבי תיבול קולגיאליים    
 של נשיקת אוהבים    
 מְפוּזָר    
 בחיפוש אחר המהפך הגדול,   
 חתיכת לחם   
 בתחתית התיק,  
 מים בסיבוריום של שינויים.  
   
 נרים את קול הריקושטים,    
 חלוקי נחל שנזרקו על הנהר,   
 נגיש למבקשי מקלט,   
 יוצאים מהגלות שלנו.  

   
332

זיכרון ארבעה פרחים

   זיכרון בדום נשימה   
ארבעה פרחים על אדן החלון
ילדה קטנה על ארבע
צָף
של שמש מנופצת
על ידי אחי, חבר שלי, הבן שלי, חבר שלי
מקורבים
עם עלות השחר עץ שקד פורח
כאשר הציפורן
להכות בקו חד
את חלוף הקיץ
התעוררות מגדל השמירה
במישור מסודר
חזית נבונה
מעל היער
עין מלווה
בלי נחיתה
מחשבות
לעלות בתמורה
צריח הקתדרלה הזה
מפוצץ את סל הנצרים המורשת
תְחוּם
על גיליון המקורות
בתהליך ההוויה
הערדליות התלויות
בקצות רגליים רזות
ככל שאתה הולך
אבק זהב
ידיים מוחקות
שרביט הדרישות
מילים נמלטות
של עור פרוץ
חשד לזכרונות
ללא רעב
בארץ האפלה הזו
איפה נשים, גברים וילדים לאחר ה-Grapeshot
קטורת בבהירותם
זרוע הפרחים הדהויים
שיער פרוע
לסרקזם של קסדות מחודדות
לשבור את השוקיים של גופות מולבנות
בקרקס של פינוי חירום
עגלות וחבילות להתאמה
הילדה הקטנה שלי
אני אכין אש
שוב פעם
לספר לך סיפור לפני השינה
נייר כסף
מונח על אדן החלון
לצוף
על ים הזיכרונות
טקס חיזור
צמצם לבן
דלתות של אהבה
לדחוף במחווה עדינה
רחוק רחוק מהחוף
הצל של הבוקיצה האדירה.


331

La présence à ce qui s'advient