Es-tu là glissando sans dérobade à me porter sur l'onde douce lune entrevue au parloir écorce arrachée du chêne-liège se faufilant dans la foule lente passager ébloui des sentes odorantes. הנשמה שלי seule au hasard d'une sortie se vit prise dans le flot des migrants ô mon âme l'altérité est une autre identité de l'autre à soi la source même des solidarités.
Sous la gouttière du temple y'a la romance la saga du temps qui passe le cortège des semelles de bois le frisson des roseaux le gond d'une porte que l'on ouvre et qui grince demain ou après-demain de rien en rien les bras ballants yeux levés à l'horizontale festons des nuages hors limite du ciel en syncope légère sur le pavé d'argile à griffer d'ongles écaillés le passage des fourmis en rivière d'être vers le sans arbre du sable ridulé.
הגיל שלי יושבים על העץ הסתכל כדור חלב כבוי עם רדת הלילה עטיפה של שוברת קרח חזרה מהמשימה של אבא ואמא הצאצא תוך סיכון לדעת להבה סופנית דברי הימים שלי התפזרו ערב סוער קריירה פתוחה et מטען אחרון בצוותא עם הגיון האפוקליפטי הבנאי שלנו הקברן שלנו הממציא שלנו.
Marée remise marée rétrocédée marée du compte à rebours marée déposée marée reprise verrai-je le dernier hoquet descendre toboggan la pente aux ajoncs la mise en veille des sphaignes de l'étang ma correspondance en bel équipage filant grand train sans attendre que je m'éteigne pleurs refluantes sous le dais mercantile des arrimages familiaux.
Noir de noir en l'écritoire souterraine de corolle en corolle tendre la corde entre chien et loup.
Capter la prosodie du glatissement des vautours vertigineux voiliers éboueurs de vestiges sans soupçon sans contre-façon accablant de tristesse. Surgissement des mains tendues jaillies blanches de la paroi anthracite aux reflets de lune en retrait des lumières de la ville au son du buccin sentinelle drapée du manteau de cuir que revêt le vacher le fouet dressé, viatique devant l'autel où surprendre la faille avouée. Le Grand Bédé se dresse le chapeau de clown vissé sur son front Frankenstein, gorille à la quenouille taguant sur tablette d'argile les blessures de sa pensée, traces cunéiformes gravées sur le pas de porte טפטוף d'un ciel pleurant de se savoir aimé.
Suif dans la gorge le glissant d'une corde. L'aplomb du désir l'épuisette à la main. Tout passe tout reflète la présence. Devant le miroir le visage enjoué.
Passer de ce qui est dur à ce qui est tendre.
Etre en amour avec soi-même.
Pas de théorie juste une intensité venue de l'intérieur.
La grâce on la reçoit.
Maman arrête de me dire qu'il faut pas. La transmission une course de relais.
Chaque âme est riche de l'attention portée à l'autre.
Plein de papillons ces messagers sans poids.
Entre genêts et ajoncs הקירות נפתחים.
File le vent évitant les impasses. D'avant le vrai silence gambade douce gambade. Ecoute l'air respirer.
כל כך יפה בצל ותפור ברוח היא התפרקה כובע קש לפי מבטי המטריצה. מתהווה בין חתולים בין כלבים הפתעות קצרות בלי להניד עפעף הסיגריה באפוסתרפיה. זועף קדימה בבית המשפט של הזעם ציורי הקיר של המערה מהבגדים המושאלים שלו נתפס בקרניים של אופניים ללא קב עם פעמון מצלצל ופגושי עץ לעמוד זקוף. היא זיגזגה מעץ דולב לעץ דולב תעלת הצפרדע מפוצץ את הבועות המרירות שלו בזמן שאתה משוטט. בלי טקס תחרה ברוח היא קרעה את ערפל הבוקר ידיים על סרט הכידון רמז למימוזה על האף. כל כך יפה בצל ותפור ברוח היא התפרקה כובע קש לפי מבטי המטריצה.
צעד אחר צעד, מטיול לטיול, במעגל קרקס que le sable encense השמועה מרימה את הווילונות של התוכנית. כניסה צבעונית, ברנום רועש, העלה אבק של תהלוכת החיות, תשוקות הנשמה מורם לפסגות המקדשים לפרק, להיות הגיוני ולשנות. של דם וצבעים, קריאות הזעם של בני הזוג אריני הרסו את נופי הילדות, שפתי החמר של מעיינות פינו את הדרך עם חרירי מלט, אבן ההגנות נתלשה החוצה, המשוכות נכרתו, מילא תעלות, שועל הכסף לא ימצא יותר את המרכז, רוח רעה מניפה את גושי האדמה לכיוון טרסות האבן היבשות, עץ אפר ישן לוחש לנטיותיו האחרונות. הלילה משתולל, יוני נשמה תלויים הפרות של מצב האדם, שקרים פופוליסטיים להחליף את שיר המשוררים, עקבותיהם של מנועי מלחמה עקוב אחר נעלי הברזל של השעירים, השמיים מתקדרים, אפילו העצים שפסלו ברוח המערב לשכב בסערה. האוויר מלוכלך, על קיר היללה ניירות חיים מקומט ומאולץ במפרקי האבנים מכוסה בחזזיות להפוך לבשר מתנשף של צימצום אקראי. ידיים כחושות, לצאת מהכיסים כדי להתאים לגרד את השכחה, גלגול עיניים לחתוך את ערכי הרוח, שמנת חמוצה איפור חיוך של ליצן הנדודים האחרונים שלנו. הזעם משתלט בלילה, בשקט, נעשה מכוער על ידי העברת הזרועות מריבות ושנאות, מנומר בהרמה יבול חדש, להיות שותף מרצון של רנסנס עלוב. יש עשבי תיבול רשמיים מאלו של האביב, עשבי תיבול קולגיאליים של נשיקת אוהבים מְפוּזָר בחיפוש אחר המהפך הגדול, חתיכת לחם בתחתית התיק, מים בסיבוריום של שינויים. נרים את קול הריקושטים, חלוקי נחל שנזרקו על הנהר, נגיש למבקשי מקלט, יוצאים מהגלות שלנו.
צעד אחר צעד, מטיול לטיול, במעגל קרקס שהחול מבודד השמועה מרימה את הווילונות של התוכנית. כניסה צבעונית, ברנום רועש, העלה אבק של תהלוכת החיות, תשוקות הנשמה מורם לפסגות המקדשים לפרק, להיות הגיוני ולשנות. של דם וצבעים, קריאות הזעם של בני הזוג אריני הרסו את נופי הילדות, שפתי החמר של מעיינות פינו את הדרך עם חרירי מלט, אבן ההגנות נתלשה החוצה, המשוכות נכרתו, מילא תעלות, שועל הכסף לא ימצא יותר את המרכז, רוח רעה מניפה את גושי האדמה לכיוון טרסות האבן היבשות, עץ אפר ישן לוחש לנטיותיו האחרונות. הלילה משתולל, יוני נשמה תלויים הפרות של מצב האדם, שקרים פופוליסטיים להחליף את שיר המשוררים, עקבותיהם של מנועי מלחמה עקוב אחר נעלי הברזל של השעירים, השמיים מתקדרים, אפילו העצים שפסלו ברוח המערב לשכב בסערה. האוויר מלוכלך, על קיר היללה ניירות חיים מקומט ומאולץ במפרקי האבנים מכוסה בחזזיות להפוך לבשר מתנשף של צימצום אקראי. ידיים כחושות, לצאת מהכיסים כדי להתאים לגרד את השכחה, גלגול עיניים לחתוך את ערכי הרוח, שמנת חמוצה איפור חיוך של ליצן הנדודים האחרונים שלנו. הזעם משתלט בלילה, בשקט, נעשה מכוער על ידי העברת הזרועות מריבות ושנאות, מנומר בהרמה יבול חדש, להיות שותף מרצון של רנסנס עלוב. יש עשבי תיבול רשמיים מאלו של האביב, עשבי תיבול קולגיאליים של נשיקת אוהבים מְפוּזָר בחיפוש אחר המהפך הגדול, חתיכת לחם בתחתית התיק, מים בסיבוריום של שינויים. נרים את קול הריקושטים, חלוקי נחל שנזרקו על הנהר, נגיש למבקשי מקלט, יוצאים מהגלות שלנו. 332
זיכרון בדום נשימה ארבעה פרחים על אדן החלון ילדה קטנה על ארבע צָף של שמש מנופצת על ידי אחי, חבר שלי, הבן שלי, חבר שלי מקורבים עם עלות השחר עץ שקד פורח כאשר הציפורן להכות בקו חד את חלוף הקיץ התעוררות מגדל השמירה במישור מסודר חזית נבונה מעל היער עין מלווה בלי נחיתה מחשבות לעלות בתמורה צריח הקתדרלה הזה מפוצץ את סל הנצרים המורשת תְחוּם על גיליון המקורות בתהליך ההוויה הערדליות התלויות בקצות רגליים רזות ככל שאתה הולך אבק זהב ידיים מוחקות שרביט הדרישות מילים נמלטות של עור פרוץ חשד לזכרונות ללא רעב בארץ האפלה הזו איפה נשים, גברים וילדים לאחר ה-Grapeshot קטורת בבהירותם זרוע הפרחים הדהויים שיער פרוע לסרקזם של קסדות מחודדות לשבור את השוקיים של גופות מולבנות בקרקס של פינוי חירום עגלות וחבילות להתאמה הילדה הקטנה שלי אני אכין אש שוב פעם לספר לך סיפור לפני השינה נייר כסף מונח על אדן החלון לצוף על ים הזיכרונות טקס חיזור צמצם לבן דלתות של אהבה לדחוף במחווה עדינה רחוק רחוק מהחוף הצל של הבוקיצה האדירה.