Dans l'instant   
je rougis de ta venue   
et ne puis toucher ta main   
de mon souffle   
en épanouissement   
de la riante promesse   
de pouvoir te faire renaître.      
 
Il y eut cet accroc   
des hommages répétés   
à la porte des temples   
alors que je quémandais   
les caresses naissantes   
d'un soleil virginal   
arrosé de rosé.      
 
À même l'argile prégnante   
je rompis le cercle des sphaignes   
pour d'un arc murmuré   
écarter les lèvres aimées   
de cette mort entretenue   
baignant la mélancolique nuit   
 d'étranges chevelures.      

N'y pouvant mais   
gonfler ses narines   
et prendre ailes de colombes   
font que le cœur palpite   
en fierté d'entretenir   
le souvenir des floraisons   
à même un doux baiser.      
 
 
1105

אחד, des plaines infernales   
que la jeunesse abhorre   
m'ouvrir par le devant   
le ventre   
pour me regarder mieux.      
 
Septembre au sceptre doré   
annonce fermeture de la maison   
quand passe soleil au firmament   
de la journée   
ma belle boulangère.       
 
Fussent subreptices   
les apparitions de l'ombre   
rien n'empêche d'être clément   
par les chants par les roses   
ô fruits de la lumière.      
 
Sitôt aimée   
quand brille l'aube   
je m'aperçus qu'en son esprit   
gisait par le travers   
son corps ensemencé.      
 
Roulez à cœur perdu   
par les sentes ombrées   
nos âmes empenaillées   
qui devant l'âtre   
soufflent la romance.      
 
A pleines mains   
les joues en feu   
ils ont vaincu la parole imparfaite   
à s'enivrer, à se défier   
avant d'éclore le lendemain.      
 
Point de papier froissé   
à la corne d'abondance   
par les chambres secrètes   
soufflait un cercle d'air    
embryon des coulures de l'esprit.      
 
Ployons la baguette du sourcier   
par dessus la rime gonflée   
stance odorante des rires infernaux   
saisie sans linceul   
la joie fuyant la peine.      
 
Du pic épeiche de la forêt   
perché sans arrogance   
le menhir arguait l'accomplissement   
de tant d'années à soulever encore   
au passage des korrigans.      
 
 
1104
 

Écrire n'est pas d'éradiquer   
d'une plume grasse   
la virginité de la page.
   
Le chemin est à ce prix.      
 
Regarder à la dérobée   
la fuite du temps    
occasionne carambolage de la raison   
et cadavre déterré.      
 
Aussi semble-t-il   
davantage céans    
de se tenir là   
accroché au pommeau de la rampe.      
 
Tout est pur.
  
Entre ses lèvres   
se lève le râle du fauve épuisé.
    
" Dis-toi bien qu'on est en train de te tuer ".      
 
Se tenir à l'écart   
en contrebas de l'octroi   
rend la chose facile   
telle tâche de sang du temps des cerises.      
 
Restons en silence   
à la bifurcation.
   
Découvrons l'écran secret   
des invalidations.      
 
A soulever le vasistas   
du côté du couchant   
expose à rendre visible   
la sente à l'endroit de l'orifice.      
 
L'âme endeuillée   
tarde à dresser le pavois   
devant l'écrit insensé.      
 
Fais ton travail   
enfant du soleil inversé   
dont la silhouette vague   
ensevelit la cause.      
 
 
1103

Ecrire c'est aller   
là où s'arrête le visible.    
 
Ecrire   
c'est valise faites   
ne plus savoir où l'on va.       
 
C'est être   
devant le grand mur aux pierres sèches   
repère des vipères   
et des trésors mêlés.     
 
C'est arriver au port   
après avoir erré   
de rivage en rivage   
en distraction des tempêtes   
et autres suffisances.      
 
C'est ne pas y être   
quant on vous attend   
le doigt sur la couture   
en érection lente   
hors les traces du reflux.      
 
C'est vivre   
avec légèreté      
en se penchant sur son cœur.      
 
Si faible sois tu   
tu pourvoiras   
à ton besoin d'élévation,   
cet espace   
où respirer les grandes randonnées   
au soleil de l'esprit.      
 
Ecrire    
c'est n'y être plus.      
 
Ecrire   
c'est être un bouchon de liège   
sur la mer des outrages   
à palper de tous ses doigts   
les anfractuosités de la fadaise   
signes avant coureurs   
des onctuosités de l'âme.      
 
Ecrire   
c'est aussi,
רק,   
franchir le seuil de sa maison    
pour rien.      
 
Ecrire   
c'est chercher ce qu'on a déjà trouvé,    
simple idiot du village   
en quête des photons de lumière.      
 
1102

לא מופתעים מכלום
סיבים של השיר
כשמגיע זמן הקציר.      
 
לאור המנורות האפורות
הוא אופנתי
לחתוך אותם.      
 
עלים רכים
בהגשמת מעקף של הנשמה
פרספקטיבה עובדת.      
 
Navrées d'être en retard   
les ondes progressent   
à petites lampées de plaisir.      
 
מינימום חלול
בלי שהלב יקרטע
הסלעים בוכים.      
 
לשמוע רק את הים
הידיים מחברות את הבגד
כמו המכפלת.      
 
ג'ינג'י של התבונה
היא הרשתה לאישה השנונה
לפעול באופן קבוע.      
 
Des doigts fins   
dédoublent les écailles   
d'un geste fol amour.      
 
Fleurס et eau
sommes en haut du promontoire   
une volée de passereaux.     
 
 
1101

היום אני כותב
אני משתתף
אני מקדים.      
 
Le soir je lis   
Manière de voir en lettres bleues   
L'histoire des origines.   
 
ולעזוב אני מחדש
אני פותח את גיהנה
עובדות עבר.      
 
בסבך הזמן
הרשמים נדחקים
חיות פרנקיות עם חותם קדוש.      
 
ב-chiaroscuro sfumato
עומד המנהיר
על מה שיהיה נכון.          
 
בטווח שמיעה
שליטה עצמית
כסה את הכאב.      
 
הרוח עכשיו
לא יכול לגרום לעץ הדובדבן לרעוד
בלי שזכרונות יבואו.      
 
ילדים והורים
לפצח את השוט
חשבונות להסדר.      
 
דז'ה וו
כבר שמעו
וזה כבר מחר.      
 
אין יותר במקומות אחרים
בקולבי היופי
תלו מחשבות רכות.   
 
העלים עלולים ליפול
כל שנה אני לא שומע אותם יותר
מהבית שלי עם מספר כניסות.      
 
השבילים המכוסים
לכסות את המתים
לעוד הכרת תודה.     
 
להישאר פה ושם
דחיית ההבנה
בניגוד למוסכמה.      
 
לנשל את עצמו
לעצב את העתיד
לקראת מה שיהיה.         
 
רחוק מרשימות ואחרות נפרשו
הלכתי אחרי הפלומה הלבנה
ענפי הגיון.      
 
De chemin   
Point   
Juste les formes de l'illusion.      
 
לְאַרגֵן
בלי לעמוד בתור
מציע חזונות.     
 
דרך הפרצה
ראיתי מעשן
השריפה הראשונה.      
 
ידיים קטנות של גורל
לעור הרך של הבוקר
אני מציע שהרוח תבוא. 
 
אם אני צולע קצת
זה מתוך פחד ופליאה
לנפץ משפטים רגילים.     
 
כל כך נטוש מהכל
אולי אנחנו נדיבים
לאן אנחנו הולכים.  
 
1100

על הקצה
על שפת המים
העננים מתפרקים
עד מאוחר בלילה.      
 
הים עולה
הבאת אצות ופלסטיק
על החוף עם ילדים רועשים
תנו להורים לנזוף.      
 
Fruits de mer et crêpes sarrasines   
En fond des luette    
Signent d'un cidre brut   
Le bulletin de bonne conduite.      
 
שילוב ערער ותפוח
אדם וחווה
אספו את גושי המסיבה
מתחת לזר של הגינגט.      
 
יַחַד
בחיתוך אפר הרים
השמש שוקעת
באצבעותיה האדומות והצהובות מעוטרות.       
 
עולים בשפך הנהר
הסקלר עם צדפות כחולות
במשוט של יום ראשון שלו
הניפו את דגלי התפילה שלכם.      
 
רכבת עוברת
על הגשר הצפוני   
נותנים שם כדור
לזכרם של ילדים עקשנים.      
 
1099

Plaisamment tendres  
À l'heure de la feuillée   
Les branches du frêne tombèrent   
Autour de l'arbre franc   
Tronc d'amour    
Pour des alouettes dérivantes   
Sur la planèze des souvenirs   
En raclant au passage   
Le fond des narses   
Que les géraniums en reconduction   
Fleurissent à foison.        
 
Que naissent et meurent   
Traces dorées sur les stèles   
Ces Êtres par le sang donné   
Au clair de lune   
Écartant d'un trait de lumière   
Les ombres de la douleur   
Aux doigts graciles   
De la femme aimée   
Descendue des hautes terres   
Parée de silence   
Par ces temps de déraison.      
 
Cinq demoiselles m'avaient tendu la main   
Pour le prix d'un ex-voto   
De seconde jeunesse   
Loin des listes préparées   
À la porosité précieuse   
Ouvrant par le devant   
Le ventre des enchantements   
Alouette belle comète   
À remercier mille fois   
Loin des siens   
Aurore en fête.      
 
1098

 רוץ מהר
הקומנסלים של הגנופלציה
בצל אשורים מרשרשים.      
 
תפוס את התמימות
חממות מעוותות בגל החום
לועגים לנשרים.      
 
לא יודע לספור עד שלוש
הוא לקח על עצמו מלחמה עייפה
ההליכה אל המצוק.      
 
בחדרו
לא היה לו עם מי לדבר
מאז דימום השתיקה.      
 
המבט המוגזם
סוף סוף השבוע
הודעת סערה ליום המחרת.      
 
אה כן
האם היית עושה זאת שוב
המתוק שלי להחזיק את ידי.
 
Filet d'argent
Des peupliers au vent vibrant
Craignent la nuit.
 
על האצבעון של סבתא
עבור לתפריט הצוות
דפי רוח הוולגטה.
 
Qu'avez-vous fait
Monsieur le Père
De cette engeance au vent venant.
 
À trop étreindre le dispositif
La parole poétique
Évite le secret des Lumières.
 
Telles ailes du désir
Autant se mettre à genoux
Devant toute prédiction.
 
Tout ce qui est rare est cher
Disait la lampe d'Aladdin
Dans sa dimension utopique du libéralisme.
 
Sorti des chaînes de l'oubli
Il promulgua la chose 
Par usage participatif de la parole.
 
Déchiré, éparpillé, balafré
Il présenta sa bougie
En abandon total de son dénuement.
 
Quelques feuilles mortes
Disposées éparses 
À perte de vue.
 
Le paradis. 
 
 
1097

Plume blanche   
Enrôlée de force   
Elle voletait   
Évoquant blés et bleuets   
De la mère patrie.      
 
Vibrant au vent léger   
D'un verbe assuré   
Elle montait les marches   
De la nuptialité   
Pour plus de nuits d'amour.      
 
Des vaguelettes formant chèche   
À la porte des Tournelles   
Encorbellées  par le chant des pastourelles   
Courbaient les tiges sèches de l'ombelle   
Avant l'entrée dans le sanctuaire.       
 
Tenant le petit frère par l'épaule   
Elle s'épancha   
Dernière fleur violette   
Musardant sur la murette   
Un souffle d'air pour la collecte.      
 
1096