כיפה האדומה של האחו היפה התכווצה שמיכות פוך שלה עבור, קורולות נפתחות לליטופי הרוח, חכה בסבלנות, ואז פוגע במטרה עם נשימת חיים בלתי נחשדת של חרקים מאביקים, על ידי שיכרונם הנבואי והפואטי, להציע לעודף טבע שבו הפלא השקט מתחרה בהתלהבות השמחה .

028

 L’accès à la connaissance des univers du sens est bloqué. Les dimensions de l’âme se voilent. Les raisons de vivre et d’espérer s’amenuisent. La nature devient un objet qu’on utilise et salit. Les rapports entre les êtres humains s’individualisent à un point tel que l’esprit fraternel et communautaire peine à s’exprimer .

Les cadres de la morale à trop se rigidifier n’attrapent plus que les alouettes, petits oiseaux des plateaux venteux dont les trilles vertigineuses séduisent les sectaires de l’ordre au pas de l’oie nous conduisant vers les errements de l’organisation inhumaine .

La Sagesse ou l’itinéraire spirituel accompli ont leur fonction noétique propre. Ils nous ouvrent un accès à une région de l’Être que nos sens et la raison ne peuvent nous donner .

027

מוּתנֶה, הובא לעקב, מחויב לריבוע את המעגל, ” ל’ יחידים ”  חי בפאתי דרכו .

לפעמים ציפורי הקול החופשיות חולפות אינטואיציה שהוא מקבל בעין הלב. ואז תצא עשיר מדינות שבהן חסד, שִׂמְחָה, שלום ואהבה נוצצים על הקשת של אלף עיניים .

הגיע הזמן להכיר אחד את השני, אז אני, לחיות טוב כדי להשיג, הצהרת ייחודו, בקשר עם אחרים .

ככה זה נובע” האדם “ בבת אחת מלך, כומר ונביא .

025

  הרגע שבו היד יכולה לעבור מהכתיבה, היכן נח העט והיכן ההכרחי הוא מה שלא נפסק לא לכתוב .

כי המהותי, מה שחשוב בסופו של דבר, נמצא בין השורות .

לילות דוקומנטריים, תשוקה לאקסטזה, פתיחה מלאה, או פשוט לתת את עצמו, ללא הסמכה ..

024

A la périphérie des cercles de ma curiosité

m’ai apparu le pré carré des implications mondaines,

noyau frelaté d’un fruit incertain

me convoquant à voir ” שהוא. “

Libre expression

dans un rapport robuste et apaisé,

je me suis mis hors de portée

de l’enclos de mon intimité

pour m’ouvrir et proposer à qui “כאן”

דרך ארוכה לעבור ביחד .

023

 ציפור-אגו של התודעה של עצמי .

ההכרח-הריקנות הזו שפוסלת את עצמה .

כך קורס עולם האתיקה שבו אנחנו היו המניעים שלנו, nos fins et le sens, כלומר חומר החיים .

רגע של חזרה לאוניברסלי אשר על ידי שיקוף מגלה את הפרט כמקום המעוף הייחודי של היונה, כמו הופעה של האדם .

022

אם האדם פוגש את עצמו בעומק הנמוך ביותר שלו, אפל ומרושע יותר, הוא מתמודד עם הצללים שלו, לדרקון שהוא התחתון של עצמו .

אם הוא מסוגל לאמץ את הדרקון הזה ולהתאחד איתו, זה כאשר התעלומה מתפוצצת וזו הדלקת המלאה של הפגישה .

ההקדמה של המהפך לתחייה .

021

 זה לאהוב אותו כי הוא כן בייחודיות שלה .

אין להשוות את זה עם קנונים של יופי, חוכמה או אינטליגנציה, אלא פשוט לתת למציאות להיות במלואה מה שהיא מבלי לקשר אותה לאידיאלים שלנו .

020

     מים ממזרקת Orcival הוא מים מסוים, קרוב לכמה אחרים כמובן, בעיקר מים בֶּרֶז, של זה של בקבוק הפלסטיק, של המבחנה, מים מ גֶשֶׁם, אבל שונה מהם, ועדיין רחוק מאוד מזה של צדפות ענק .

וכמובן שההבדל שלו הוא שמעניין אותי, ההבדל הזה שבאופיו המוחלט הוא בעצם תהליך של יחס בין המיכל לתוכן, בין מים לשימוש ביתי או דמיוני .

019

  האור בגווניו פוגש את קור הלוח.

התנגשות נסיבתית של החלק התחתון עם העליון, הֲרָמָה כנראה של הילד הישן, העברת כוח בין לילה ליום.

האור הוא כזה, מטרה כפולה. ה מפגש בין המוצע והנתון, הריגוש שממלא אותנו באהבה בתוכנו פגיעות, הגישה חסרת המנוחה, התענוג של טיסה שמעולם לא יפסיק כי זה בקן שאנחנו לוקחים את הציפורים.

 012