De voyager librementme fût permisd'entrer par le trou des originesvoir l'animal au pouvoir remarquablesans cavalier et indomptablesous les brumesrévélant à mesure de la montée du jourla respiration matriarche des grands hêtres. Deux fois je me retournaiet repérai le chemin du retourau passage de l'ondinepour ficher dans le sol la planche de cèdre. J'entonnai le chant des âmesles conques ouvertes aux paroles phylactèreset dansailes pieds en sensation de terreles oiseaux de leurs ailes tressant une couronnesur l'eau aux bulles ondoyantesque le pont des réalités encombraitavant que s'agite le mouchoir des au-revoirs. 422
התפרצות של חסד מה שווים מלכודות לפני היופי מתחת לרוחות לַעֲבוֹר שטרות זרים Le palanquin des jours sans fin. להציע את עצמם זיכרונות רמיסת הקהל בכניסה למקומות הקדושים תן לאלמה להתאסף בריקוד הרוחות Que notre main désigne. דיו שהיקום גדול שאנחנו רוחצים בעולם קדמון מתוך דוגמה בפעילות הזו שמכוונת אותנו מציאת איחוד עם הכל Et sa caresse d'Etre. לשחק עם הקוד שלנו כדי לקדם את החזרה למקור באנרגיה של תודעה במרחק מזמניות. לְהַרְשׁוֹת לְעַצמוֹ בגשם של חלקיקים בשערי התפיסה. נוֹסֵעַ בלי פחד ובלי טאבו על מדרגות הארמונות. הרשה לעצמך לשים את האצבע על הבלתי נראה בלי להכחיש את האמת הנוכחות הזו השקיפות הזו איפה המוחלט מתגלה. לִשְׁאוֹל לאחות את המחשבות ודרכי ההוויה שלנו להשתתף בדיאלוג Eaux Vives C'est ça le plus important. בלי פתאומיות כמו מתוק ולבבי להקשיב משובח ומעולה לעשות עבודה בתעסוקה מלאה של עצמו Puis repartir.
J'ai tondu l'herbe aux pâquerettes invasives en évitant les campanules près de l'amandier puis il y eût le merisier les pommiers les lilas et la glycine, à éviter. éclosion printanière du principe d'amour fulgurant en son apparition cachottier en ses dispositions avec la pousse des feuilles parure encorbellant les mois à venir. J'ai marché dans l'herbe couverte de rosée esquissé quelques mouvements de qi qong inspecté les pots, vasques et bacs des fleurs et arbustes nos respirs. לאחר מכן , assis sur la chaise de bois j'ai plongé en errance dans l'immobilité vivante les mains applaudissant les souvenirs surgis de nos jardins croisés en cette vie mienne להרהר le drapé des jours venants, décoction du cosmos, notre père.
אף אחד לא עוין כשזעקת הלילה עולה תנועה מותאמת בפנקייק של קסמים. מעוטרים באלף אורות לב של מלאכים והכוס שלו, l'Inaugural בזמן הקציר. מותש ונקמני הקודש ליד הארובה הסוד על ידי דיבור אנושי כולם עלו להיפרד מאמנו. עייף לפני גזל לבלוע עמלות סודיות אי הבהירות של הטבח בעלי חיים בקרביים. האם נהיה יותר מדי לפני ניקוי ההוויה לוותר על המקום שלנו בצלילות האתר ?
S'échappa par delà la collinedivine et médisante Mélusinecette rencontre nuptiale évoquéepar un matin de méditante pensée. S'attardant au déploiement des originesau sens du sens que le berger paginele bouc du Parnasse à demi-nuafficha l'éternel oubli de l'être. Silencieuse flamme en bord de l'Analogueéphémère parolepromesse fidèle à son appelde l'intérieur le chemin fût gravi. En l'azur du destinpar la clarté naissantel'âme en pèlerinagebattait la campagne. Patrie des ondées murmuranteshavre de nos cœurs vagabondsles sépias de l'enfancedéposèrent la trouvaille. Grenaille disposée en éventailvous fûtes si nombreux à demander le corpsque s'enfla la rumeurd'une reconstruction prétendue humble. 418
Des mots de cliques et de claques signent le ciel d'ordures clinquantes. Les errances sont légitimées par les propagandes baveuses. Les attaques aériennes abreuvent la nuit du sifflement des bombes. Des tombes retournées fleurissent les fêlures de l'esprit. Il n'y a d'espoir que la petite main poétique clouée sur la porte des granges. Les insectes même se suicident sur les plages abandonnées. Au matin le sol sera recouvert de fiel. Gesticulations entretenues d'êtres dénués d'amour. La mort est là, tenancière cuivrée des cymbales apocalyptiques. L'arbre dresse son squelette sur les plaines suffoquées.
מנון היא אשת ירח צעירה אשר נשמתו הולכת במהירות האור היא בשמחה חסרת עכבות ללא נפש בלי שיפוטיות היחס שלו לעולם הוא עובדת טבע Sa maturité artistique relève de la pure nécessitéאיך היא מרגישה מה שהיא חיה ברגע הערכים שלה זרים למה שנעשה האמת שלו היא של הרגע רגישות במגע ישיר עם המחווה היא לא רציונלית בזרימה מתמשכת היא העיקרון הצודק ביסודו זה של האדם שאמור לחלץ את עצמו מהחי זה לא מנון שמוביל את הציור זה הציור שנעשה דרכו.
( עבודתו של מנון VICHY )
416
Elle peignait la nuitsur une toile blanchebâtissant son royaumed'invisibles touchesaux vertèbres de son arbre. Lentes et fluidesles coulures de l'espritproposaient leurs sucresבסחרחורת של חלומות entre l'air et le monde.Le vent se levala Bête vinten catimini sous la lanternedonner le mot de passeterreau pour un sol pur. Le mufle soyeux du bleu charrettefit trembler l'instantmarqué d'une flammeque l'œil au trait d'unionfît danser sous les étoiles. 415
Au plus fort des choses périssables le piano se fait trompette sur le frisé de ses cheveux regards croisés vers le visage aux rayons ailées. Soutenir le langage pareil au papillon de nuit coulent les notes vers la chambre des romances afin qu'il se souvienne. Les bras révélés sur cette robe noire traversent la Vie au canevas des fluttes agasses le chant soudain jaillit sur la table des tourments.
Ne nous dédaignons pas à l'ombre des tamaris si aveuglé de lumière je te blesse s'échappe le cri d'un lien pour renaître. 414
Haute horlogeמוהל עולה, sur les dalles la marcherompt le souffle de la bête. Se recueillent les frèressous leurs capuches de bureprès du baptistère, refuge des chrismés. Suppliantes, les âmes volettententre les piliers de la nefabeilles bourdonnantes en crépusculela nuit bientôt de silence présente. Les ancêtres seront honorésle pain rompusur les dalles propitiatoiresdes mondes soupirants. A même le solvivante lumièreaccordée à celles des autreselle reste là quand rien ne reste. 413
