הסיפור נפגש   
מתחת לעצי הליים בכיכר    
ללא שרשרת שוליים את הפתיל שבוטל    
ריח סמוך של גללים.         
 
לשקר, אל תשקר    
זה הדבר שצריך לעשות    
ליד השוקת    
מה עושה הזקנה בעלת השיער משתוקקים.        
 
ללכת ולהתכופף    
האיש הקטן והעצוב    
עם תחתונים בגזרה גרועה    
מתחת לחולצה המקומטת.        
 
להיות חופשי פעם אחרונה    
לפני הכניסה למנהרה    
בהתאם לפקודות     
ללכת חזרה מול השביל המקורה.        
 
זו הייתה תקופה    
מעברים צרים על הפסיפס    
לתפוס את המגע שיגרום לנישואים    
כחול על כחול עם העלה המסתובב.        
 
אני מצלב את עצמי בצל הכניעה    
במצפון      
מול הסיפור הזה    
בשתי ידיים מוצעות.        
 
איזה מישוש של הענף    
ממשחקי האהבה שלנו    
ליד ניצנים לבנים    
נוטה להיקשרות.        
 
גרגור גרון מרוסק    
בגרגיר הנחלים    
בתחזית אפלה    
עם מילת חסד.        
 
מאמא אדמה לרוח כדור הארץ    
הכל קשור    
לתפיסות המקוריות    
לשמוע רק צליל אחד.        
 
אור בכל מקום   
על הפשתן הלבן של האחו     
תוחם באנרגיה   
הצל של עצי האפר.        
 
מקל ותוף מעונים    
הוא קרא לחיית הטוטם    
בהקסם מחדש של העולם    
מבלי שהקו נמחק.        
 
זה תמיד מתגעגע    
אבל מה זה בעצם    
נוכחות זו בשקעים ובצבעים    
תחת התעצמותו של יום החיים ?         
 
 
752

 
 
 המסמר או הקרס    
 שעליו לתקן את האש    
 מחולל את התנועה של ארבע העונות    
 אמונתם של נסיכים.        
  
 לראות בבירור    
 במעגל האבנים    
 עיני לב גובלות    
 מאת המלאך של המנדלה.       
  
 להיות הלחם היומיומי שלנו    
 ממבט ראשון של מעשה שנעשה מוקדם    
 הזרע קיבל חסד    
 כדי לתייק את החץ ביצירה.        
  
 בקשו את ההובלה בנוסף    
 ההבדל ברמה יספק את זה    
 לפי הוורסטים הנפוצים שלו    
 בתחילת העלייה הזו.        
  
 המבט נרגע    
 הערפילים נעלמים    
 העננים חוזרים הביתה    
 קול הפעמונים עולה מהעמק.        
  
 אל תמנע מהאיש הקטן    
 להושיט יד    
 לצאת מהסבך    
 יצירת התפתחות עצמית.        
  
 מתוזמר במומחיות    
 לפגוש את היוצר הפנימי שלך    
 נעשה באור גורף    
 ביציאה מהטברנה.        
  
 אל תקפיא את הפעולה    
 להיות המילה הראשונה של ההופעה    
 לארבעת הכיוונים    
 חלוקים של ידע.        
  
 בקצה התחום    
 להניח את הידיים    
 ולטרוף את החיפושיות    
 פירות של חרדות סדוקות.        
  
 מאוהב בצליל של עלים מתים    
 מתחת לעקב חשוף    
 בואו נהיה החור השחור של החידושים    
 העבודה של אנרגיות אוניברסליות.        
  
 הציפורן נסגרת    
 המסרגה    
 המבוך מסמן את החיבוק    
 טיפות מים פורחות.        
  
  
 751 

 
 
 Au sortir des plaines et collines
 les membres de la section
 empruntèrent jusqu'à l'exposition
 ce qu'il y avait de meilleur.
  
 Du papier kraft sur l'étal
 un Cimabue encadré
 aucune mention d'outre-mer
 rien que le passage des troupes.
  
 Me mets dans l’embarras
 en huit et en effroi
 la proie est à saisir
 sans retenue au pavillon d'octroi.
  
 De la tête aux pieds
 le corps dans l'entre-deux
 des crocs ad hominem
 sonnent le glas des accusations.
  
 Ivre et frêle
 dans son habitacle de satin
 le furoncle des mers
 s'accroche au bastingage des aurores.
  
 Essai millésimé
 des enflures programmées
 le vide s'époumone
 à nommer le plein et le délié.
  
 Rétablissez l'Atelier
 faites que le Vent chante
 faites que l'Esprit nécessite la pluie
 pour la méditation des ascètes.
  
 Des vertes pâtures désengluées
 à la mise sur le billot
 d'une régalade endiablée
 donnons libre cours à l'excès.
  
 Pour le soir venu
 au creux d'un vieux poème
 distinguer la limite des formes
 dans l'Infini de notre Être.
  
  

 ( Céramique de MARTINE CUENAT )

 750 

 
 
 הגברת הבתולה
 à vous regarder de plus près    
 sous la lumière de fin du jour    
 vous êtes Femme Couronnée.        
  
 Un certain devoir accompli    
 au tardif chant de l'alouette    
 le passage se fait paisible et serein
 dans l'outrance des manifestations.
  
 La tempête soulève la mosette du Père    
 du feuillage jaillit le chant    
 de l'éternelle passion    
 mon éternelle douleur.        
  
 De sacrifice point    
 mon cœur comme un lotus   
 s'ouvre sur le manteau de deuil   
 extase d'une sombre nuit.        
  
 Vous êtes Mère Éléphantine    
 un caducée de paix sur la chasuble    
 chaste concubine    
 de la constellation de la Huppe.        
  
 Nous monterons les marches du palais    
 avec la musique de l'Océan    
 tous gréements dehors    
 vers les terres lointaines.              
  
 Fermez le banc    
 de cette multitude d'objets disparates    
 faisons le feu de la Forme    
 afin que vienne l'Unité.        
  
 Par le trou de souris    
 de la relation esthétique   
 manduquons Beauté et Vérité    
 à juste proportion du temps et de l'espace.            
  
 En arrière-plan de notre vie        
 les bêtes et les plantes palpitent    
 comme la Mère et l'Enfant    
 devant collines et ruisseaux.        
  
 Un bruissement se fait entendre    
 dans la forêt royale    
 le long des sentes    
 de larmes le couvert scintille.        
  
 Se tenant par la main    
 l'homme et son œuvre    
 la femme plus libre que jamais    
 et l'Enfant dans son écrin.        
  
  
 749
   

 

 דופי עם שני צבעים    
 בכושר המחשה    
 אני רץ    
 לפי הכללים הבסיסיים של האנטומיה.        
   
 יש אפור    
 אפור שאנחנו מגלגלים    
 אנחנו משתכרים    
 בפינת רחובות הנשמה.       
  
 יש ימים צהובים    
 ימים ללא סיד     
 מחכה לשקד    
 נקודת מנטה מים צמודה.        
  
 ואז כמו חוסר איזון    
 קשה מאוד להתעדכן    
 מתעוררת חטיפת האוצר    
 בהדק של עצים מתים.        
  
 ללטף   
 דיברטיקולה גרגירית    
 התפוח הערמומי    
 היד קורצת אל חיית הבר של היערות האלה.        
  
 בגובה רומנטי    
 ללא ניכור מאיפה שאני בא    
 אני הולך לגרש אלמנטים מזיקים    
 לעבר הקוטב השמנוני של החוסן.        
  
 השפעת עליי    
 חלילי כסף באדוונט
 ליד החושן 
 המגע הממריץ של צמח מלכותי.
  
 עצר
 עם אצבע מצביעה לשמיים    
 ריקוד שרכים    
 שרטט את הפנים שלא בוהות.        
  
 ומסיבה טובה    
 מבלי לתת או לקבל    
 ליצור את עצמו במעגל סגור    
 לא מרחיב את התודעה.        
  
 מבין שני הצבעים    
 אחד מגן    
 העלייה השנייה  
 והפגישה שלהם, לידתו של ילד האור.
       
  
  
  
 748
   

 
 
 הקשיבו לאבנים    
 même qu'elles parlent    
 la ponce et la douce    
 de la nuit de notre histoire.        
  
 Elles ont pénétré l'ombre    
 et perpétué le grand brassage des éléments    
 jusqu'à fissurer la montagne pour jaillir    
 en accomplissement de la grande aventure.        
  
 Elles fomentent déjà l'avenir    
 elles appellent la forme    
 qui les fera entrer et sortir     
 des recouvrements et des pliures.        
  
 Dialoguons avec les pierres    
 soyons la veine et le lichen de leur texture    
 laissons couler leur lente dérive    
 vers la construction et la destruction.          
  
 Et si une pierre finit sur l'étagère    
 ce n'est que passage éphémère    
 en costume gris souris    
 d'une mise à nu de circonstance.        
  
 Moment délicat où sans protection    
 voir en approche de soi    
 le grand Retournement    
 et renouer avec l'Etre Vivant.        
  
 Fulgurance et dépossession    
 sont d'étranges mémoires    
 rassemblées à hue et à dia    
 en marge de nos apprentissages.        
  
 Ecoute au loin    
 par les coursives du désir    
 monter à bas bruit    
 le mariage de la pierre et de l'eau.        
  
  
 746
   

 

 הצהרת סבא     
 בפעילות עמוקה    
 של הבטחה גנטית   
 פנטזיה של ראש משפחה.     
     
 להאיר את עיניי    
 שומר על קור רוח    
 לוותר על היפנוזה ולדבר נמוך    
 אתה השמש הקתרטית.        
  
 מאוהב    
 יש דרך לרצות    
 מוגבר על ידי סדיזם ותאוות בצע    
 זה של לא להגיע ללידה.        
  
 עם כל טכניקה    
 מתאים לפרץ אפריורי    
 זה של התרמילים שנשברים    
 בסיפור ילדים מוקדם.        
  
 בואו לא נישאר בצד הדרך    
 אגודל למעלה זה הכלל    
 ללא ייסורים ובסבלנות    
 על ידי נגיעות קטנות של מצפון ערני.         
  
 האב הטוב נובח על הזאב    
 להזמנה    
 קירובים תרבותיים    
 כמו החתול עם העכבר.        
  
 שחרר את חיוך הנפש    
 לא להתייעץ עוד עם האמברגו הדתי    
 בואו נהיה המוצר הטהור    
 עגינה למוח הלימבי.        
  
 ואם העולם יתכופף    
 ככל שהעין יכולה לראות את הקרחון של העבודות    
 אל תשתמש במילים רעות    
 להתחמק מטרף וצל.        
  
  
 745
   

 

 ליטוף עם אתים    
 récolte des lumières    
 dans l'arène des matamores    
 dansent les amabilités.        
  
 D'un geste elle invite    
 d'un autre elle retient    
 la dicte souffrance des droits et des chances    
 par la parabase.        
  
 Respecter la vie    
 est sens menu des choses de l'esprit    
 n'y prêtons garde que durablement     
 sans que l'heure intervienne.        
  
 Le miroir se trouble    
 les serpents de mer montent en surface    
 la pensée savante passe au rebut    
 émergent les perroquets bleus des professeurs.        
  
 Salut, ce sera sans moi    
 je ne danserai pas avec toi    
 אחד לשניים    
 le polype éclata d'une giclure fine.        
  
 Pas de tapage    
 au loin la démence en grand équipage    
 pour peu que les radars passent au crible    
 les mains tendues de la soumission.        
  
  
 744