לשרוכים של השמים    
לחשוף את יופי העיניים שלך    
הילד שלי    
הנוכחות שלי    
אצבעות אש.        
 
 
604

 

הקוקיה soliloque   
לפי מרווחים        
מטוס ה-Latécoère עובר    
ואז שתיקה    
האשורים    
        עם גזעים מנוקדים    
                מלטף על ידי העלים    
זבוב בתא הנוסעים מפשל    
        ונוחת על היד שלי    
רוח קלה עולה    
אור וצל מתחת לעלווה    
השביל הנטוי משמאל לפנים    
השביל ורכס הדשא שלו באמצע.        
 
מודעות למה שחי    
נְשִׁימָה    
משקל הרגליים    
        אמות הידיים    
        מהראש ועד הצוואר    
        מהמושב שלי    
הרוק הזה בפה.              
 
פרפר חוצה קרן אור    
השמש חוזרת 
מִבטָאנְמָלָה הניגודים מתחת לעצים.        
 
רגוע יותר למנטל    
עיניים סגורות    
להתמקד בנשימה.          
 
אחרי כמה רגעים של שקט    
להיות מוכן לקבל את מה שיבוא    
        שהוא    
רוח קרירה על עור חשוף    
        ליטוף של מלאכים    
מה שסביבי    
        מחוץ לצורות של חפצים    
        ההריון הריק הזה    
        ומלא    
                ממה שתופס אותי    
                של מה שמפגיש אותי.        
 
    אני מרגיש את ההוויה שלי    
        וראיתי    
                אני קולט    
et baigne dans ce qui coule 
         במה שקושר את האלמנטים הביולוגיים שלי 
עם החפצים הרשומים    
        מוקלט בזיכרון    
        וכובש את כל השדה    
בעוד שבין החפצים האלה יש אתה
        יש אותי שאני מחפש 
        המסתורי מאוד.        
 
הגוף שלי פתוח בסוללה     
        הוא מצויד    
                לראות ריח לשמוע טעם    
מה שכבר שמעתי נראה מורגש וטעם    
זה מאושר    
וזה גם אני    
        אני חופשי    
        הרואה שומע ריחות וטעמים    
                מה זה לא אני.        
 
Ma main touche l'inconnu    
היא לא רק בשבילי    
המוח שלי מנחה אותה    
והאוטומטיזם שלו הם זכרונות    
ממה שחוויתי בעבר       
        et שמגיעים מ מעבר לעבר שלי
        et שבאים מתחתית הדורות. 

    בין לילה    
בזמן שזה יום    
גשם קל מנקר את העלווה    
וזה מחמיר    
אני משתתף בקונצרט פיקוטי פיקוטה    
ואחריו טיפות גדולות     
sur le toit du vito    
טרקטור עובר     
il soulève la poussière   
ריחות של אדמה רטובה עולים    
נקבע זמן ללא זמן    
הריגוש המתמשך של האשורים    
להניע טיפות גדולות סולו 
במקהלה עם גרונות פתוחים
טיפה על עלה    
זה מתנדנד בצורה חלקה    
ואז חוזר במהירות לטלטול החי שלו    
לריקוד שלה ברוח.          
 
 ענף ועליו מדברים אלי    
בפתח    
הכל זז    
כל כך עדין    
הכל חי    
הטיפות פוגעות בגג    
הם כדורים של מים, אוויר ואור    
שמאכילים אותי    
אוזן ומוח באהדה    
פסים של מים נוצרים על השמשה הקדמית.       
 
אני מה שאני שומע    
זה מואץ    
ציפורים עדיין שרות    
ברקע התזמורת    
אני צורכת את עצמי    
הקוקיה חוזרת לקוקייה    
אני מושעה    
אני כבר לא נוגע באדמה    
זה מאט    
תחושת רעננות קלה תופסת אותי.        
 
האם לכולנו היו אותן רגשות    
אני חולם בהקיץ על קולו של מטוס ה-Latécoère    
אלף האצבעות המתופפות על הפח    
        לחדור אליי    
je suis la pluie le bruit de ce que j'écris.        
 
הטיפות מרווחות        
האשורים נוכחים    
מאחורי חומת האבן    
העלים היבשים לא נרתעו    
בשקט שלהם    
מכורבל.        
 
הקוקיה רחוק    
שירי ציפורים    
להשתלט על טיפות המים    
השקט חוזר    
הנשימה שם.        
 
סימפוניה    
אני חי סימפוניה    
אני הסימפוניה    
לכבות את הצלילים.        
 
זבוב מפשל.        
 
 
 
603

ערב אחד רכבת    
בסוף השורה    
על המסלול גוף עירום    
ועלווה מסביב    
הלוחות היו מפורקים    
ואת הידיים    
מחויב שלי    
רקד באצבעות קלות    
על מעקה העץ השחוק.        
 
פעם אחת עבר    
מעגל הגיר   
הרמתי את המחשבה    
לזכרון שיבוא    
במקום    
בלי טפטה מסביב    
רק שמשיה    
על נוף ערפילי    
שהיופי לוחץ על הקרקע.        
 
פרח שושן    
מסומן בחותמת המנחה    
משך אליו חרקים רבים    
דבוק לאדמה    
ופרפרים מהשמיים    
אחד מאחורי השני    
מחזיק את השרביט   
ציפורי מעבר כאלה    
à l'aise san parole.        
 
 
602