הידיים שלך הצבועות בשלג
ליד הלילך קרוב
בנה את ארובת המחושות
בלי בכי בלי דאגה.
החיוך שנשאר מעבר לכתף
ללא השפשוף
החמור של קוקוניאן
והנשמה של ההורים.
לסלסל את המוח
שכבות של פעם
הוא אטום של ההווה
לכוד בכתונת נצר.
בטח
מתחת לקטיפה של הצפחים
הפריזמה של אקורדים חוליות
מחמאות עדינות.
בבוקר יוני
חכם עם נשיקות מתוקות
איתך בלי פחד
מתחת לקאלונה
חיפושית זהב
מבריק מהלילות האחרונים
החליק לרוך
על נחיתת החוטים הבתולים שלך.
816